1934-1939

אביא לכם כאן קטעים מחיי כילד בשואה,ואמשיך עד לעליתי לארץ- ישראל ובשנים הראשונות לקום המדינה!

פרק א' 1934-1939

 נולדתי בעיר פיוטקוב-טריבונלסקי או בקיצור פיוטקוב,ב-14.1.1934 למשפחה אשר התגוררה שם כבר מימי הסבא של סבא שלי.

אימי הייתה מורה לפולנית ועד כמה שידוע לי גם לחשבון בבית ספר בעיר פיוטקוב.היא הייתה אהובה מאד על תלמידיה.

אבי היה בעל מפעל,לא גדול,למזוודות,תיקים ומטריות.העובדים היו ברובם עובדות יהודיות.

בין העובדות היו כמה בעלות משמעות מיוחדת בהמשך חיי ועל כן אזכיר אותן פה:

דודה פניה אשר הייתה רווקה וקרובת משפחה של אימא.היא גם התגוררה בביתנו וטיפלה בי[לא כחלק מעבודתה] אלא מאהבתה לילד הקטן-לי.

היו גם שתי אחיות,פולה וגוצ'ה אשר היו יתומות מאם ואביהן היה נכה-קטוע רגל שהתפרנס מחרטות עץ.

לפעמים גוצ'ה הייתה לוקחת אותי לבקר אצלם בבית המלאכה של אביה ואני התפעלתי מאד מעבודתו ומרגל העץ שלו.

פולה הייתה נשואה והייתה עובדת מן השורה. גוצ'ה הייתה למעשה העובדת הבכירה במפעל של אבא,

ובגדר העוזרת האישית שלו.

כיבוש פולין בידי הגרמנים

 בזמן שפולין נכבשה בידי הנאצים הייתי בן חמש וחצי!

משפחתי הייתה משפחה מבוססת .

הגרמנים הפציצו את העיר ואבא החליט שנעזוב את העיר במקום לחיות במקלט כפי שעשו הרוב.

את מפתחות הבית והמפעל השאיר בידי אחת העובדות היהודיות אשר היה לו אמון רב בה ושמה גוצ'ה.

הלכנו ברגל אל מחוץ לעיר,אבא,אמא,אחותי הגדולה ואני.

חיפשנו מקלט בכפרים הקרובים בכדי להנצל מההפצצות של המפציצים הגרמניים.הם היו מנמיכים טוס ויורים מהאוויר לעבר האנשים בדרך,לכן כאשר ראינו מטוס בשמיים רצנו כולנו לתוך היער לצידו הלכנו כמחבוא מהמטוסים היורים!

בכפרים שילמנו לאיכרים הפולנים תמורת מזון ומחסה,לרוב אחותי ואני ישננו במיטות וההורים באסם על הקש.

באחד המקרים התחבאנו בבור שהיה מיועד לאיכסון תפוחי אדמה,זה היה בור בלתי מכוסה ואבא שלי נשכב מעלי בכדי שאם כדורים או רסיסים יפגעו בנו הוא יפגע ובגופו יסוכך עלי.

כאשר חזרנו חזרה לעיר נתברר שכבר הכול בידי הגרמנים והם הביאו מכוניות משא ולקחו את כול הסחורה לגרמניה-זאת כמובן בלי לשלם.אבי הנחה את העובדת שלא תתווכח עם הגרמנים הגזלנים ושייקחו את מה שהם רוצים.

סיסמתו של אבא הייתה תמיד:"כסף אפשר להרוויח מחדש ואת הבריאות או החיים לא!" על כן לא הרסו לנו את הבית ואיש לא נפגע בשלב זה.

יהודים רבים אשר ניסו למחות על השוד החצוף נורו במקום או שנלקחו למשרדי הגסטפו הנאצי ולא חזרו יותר.

זו הייתה תחילתה של מלחמת העולם השנייה שנמשכה עבורי 68 חודשים!

כל הזכויות שמורות לסבא משה