אל יתהלל חוגר כמפתח

אל יתהלל חוגר כמפתח זהו ביטוי שעניינו הוא צניעות. זוהי אמרה המובאת מהמקרא,שמשמעותה: אל לאדם להתרברב ולהתפאר בכוונותיו לפני שהוכיח כי הוא מסוגל לבצען. חוגר הוא מי שחובש את בגדי הקרב. מפתח - הוא מי שמוסר את בגדי הקרב - לאחר המלחמה. ביטוי זה בא ללמד את האדם לא להתרברב על הצלחותיו העתידיות, פן התרברבות זו תוביל לכשלונו. מסופר על בן הדד מלך ארם שהתכונן לתקוף את ממלכת שומרון והתרברב בניצחונו עוד לפני שהביס את אחאב מלך ישראל. בן הדד התרברב בצבאו הגדול וטען, בשבועה, כי כל עפר חורבות השומרון (שמתכנן הוא להחריב) לא יספיק למלא את אגרופיהם של חייליו הרבים. אחאב מלך ישראל השיב: "ויען מלך ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חגר כמפתח!" כלומר - אל לך להתרברב לפני שניצחת במלחמה. בן הדד, שהיה בטוח לחלוטין בניצחונו, שתה לשוכרה באוהלו והובס על ידי אחאב ראוי שאדם לא יתפאר במעשים שבכוונתו לעשות בטרם ביצע אותם בהצלחה. רק התחלת את עבודתך וכבר אתה חושב שאתה טוב מהמנוסים ממך? אל יתהלל חוגר כמפתח והאגדה: "שלמה והתור המתהלל" -תרחיב את הסבר נאמר: ויהי היום ושלמה יושב בארמונו על-יד החלון ופניו אל הגן. וממעל למשקוף החלון, בפנת גג, ארבת יונים קטנה, קן מבטחים לתור ובת זוגו. ויבוא באזני המלך קול התור בהגותו לחברתו לאמור: יונתי, השמת לבך אל הארמון הזה אשר למלך?הלא שגיא ונשגב הוא בעיניך, בנין עדי-עד-האין זאת? ואולם בעיני-כמוהו כראש שיבולת. לוא הואלתי ואפגע בו בקצה מקורי-ונהפך כרגע לעי מפלה. פיד אחד-והיה כלא היה. וישלח המלך את ראשו מן החלון, ובראותו את-פושק השפתיים קראו אליו ויאמר בזעף: אני, קצר-אברה ורחב-פה! האתה תנתץ את ארמוני?איככה לא-בשת להתהלל בשוא? - מגערת המלך נחת התור, כמעט התעלף, ואולם עד מהרה מצא את-לבו ויאמר: חכמתך תסעדני, אדוני המלך! לך הבינה ועמך החנינה. כי לפני מי התהללתי? הלא לפני אשתי. החטא בעל בהתפארו מעט לפני אשתו? - וישחק המלך למענה התור ויפטרהו בשלום, ואולם העד העיד בו לבלתי ישנה עוד באולתו ואת-פיו ולשונו ישמר. ויהי אך שב התור אל שובכו, ושלמה שומע שנית: תמתי, הידעת למה קרא לי המלך? הטי אוזנך ואלחש לך: הפל הפיל לפני את-תחינתו, כי אחוס על ארמונו ולא אישחיתנו, כי על כן ארמון מלך הוא ורבת עמלו בוניו בו. ואני גם אני, כשמעי קול תחנוניו, רך לבכי ואשא פניו. הנה כזאת וכזאת שאל מעמי המלך וכזה עניתיו. מה הדבר בעיניך, יפית? כשמע המלך את-דברי התור לא רגז עוד ולא שחק, כי אמר ביגון: נקל להכריע שבעה יצרים גדולים מהכרע יצר אחד קטן.