CHARLEROI

CHARLEROI  עיר מרכזית בחבל וואלוניה שבבלגיה- עיר דוברת צרפתית- עיר משעממת. אני יודעת - הייתי שם.

אבל כמו שהעיר הקטנה VIRTON - גם היא עיר דוברת צרפתית בבלגיה נקשר אצלינו בתודעה לזכייה הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה ולמילים הנרגשות של ברקוביץ "אנחנו על המפה" כך שם העיר שרלרואה יתקשר אצלינו לתלמיד לחבורת החוליגנים של "לה פמיליה" שבהתנהגותם הברברית הרסו כנראה את קבוצתם בית"ר ירושלים וגרמו נזק תדמיתי למדינה.

לא אין לי עות להנהלת בית"ר ירושלים- העתונות והטוקבקים מלאים עצות.

אבל אני לא מסכימה עם הדעה ש"מדובר רק בכמה ברברים"- המקרה של אוהדי בית"ר הוא אמנם קיצוני- אבל ההתנהגות הברברית השתרשה כל כך בתרבות הישראלית עד שאנחנו כמעט לא שמים לב לכך שהיא קיימת.

השבוע הלכתי לקונצרט פתוח של כנר בעירי - כפר-סבא. כמו בערים אחרות- בכפר-סבא יש אודיטוריום חיצוני במרכז התרבותי של העיר. העירייה הוסיפה עוד כסאות לבנים מסביב. כשהכוונה היא שאנשים ישבו על מושביהאודיטוריום שעשויים כמובן מאבן ושמי שלא נוח לו יוכל לשבת על הכסאות מסביב. ומה אנחנו מצפים מאנשים שבאים לקונצרט? שיתנהגו בהתאם להוראות במקום.

אבל זה לא מה שקרה- אנשים שלא היו להם כסאות הלכו לבנין ו"סחבו" משם כסאות נוספים- את הכסאות הם מיקמו על מקומות הישיבה באודיטוריום מה שגרם לכך שאנשים שישבו שם לא יכלו לראות את הקונצרט. סדרנים שאולי היו מסביב לא עשו כלום- לדעתי אלו היו תלמידי י"א שהעירייה מעסיקה בחופש וכנראה שאף אחד לא נתן להם  הוראות. איכשהוא אנשים התמקמו היכן שהתמקמו. כמה מהם ויתרו והלכו הביתה. אני אשית צילמתי את מה שקרה שהעלתי ישירות לאתר של עיריית כפר-סבא. ואמנם ראיתי שאנשים בעלי אפודים צהובים עונים לטלפונים עצבניים- אלא שזה היה מאוחר מדי. להופעות הבאותשל כפר-סבא כבר לא הלכתי.

עכשיו - מי היו אותם אנשים שעשו את הבאלאגאן - בעיקר אנשים יוצאי ברית המועצות שהגיעו לקונצרט.חברתי שהגיעה משם לפני כמה עשרות שנים פשוט העירה ששם- במקום שממנו הם באו ו-וזה לא משנה אם זה מוסקבה או אוקריאנה הם לא היו מעיזים להתנהג בצורה הזאת כי שם לא מתנהגים כך. אולי מפחד השוטרים בסביבה- אולי כי זאת תרבות אחרת.

בשבועות האחרונים שודרה בטלוויזיה סידרה על הישראלים בארה"ב. (ניתן לצפות בה באתר הערוץ הראשון). אחת הסיבות שהביאו הישראלים שנשארו שם היא הרגשת הבטחון והסדר ששוררים במקום. אני לא מדברת כאן על בטחון מבחינה מדינית, הם דיברו על סדר בתורים, על זה שאין הרבה חוקים עירוניים אבל שיש- אף אחד לא מעז להפר אותם. הם דיברו על המושג "שלווה" - ולא יכולתי לכעוס עליהם שהם שם.

כמעט כל יום אני צופה בתוכנית "השופטת ג'ודי". תוכנית ריאליטי למחצה של משפטים בתביעות קטנות. משודרת בדיוק שאין מה לראות בטלוויזיה- בשעות אחה"צ ומוקדם בבוקר. המשתתפים מביאים מקרים אמיתיים- כל מיני ריבים קטנים בתוך משפחה או בין שוכרים ומשכירים או בין מוכרים וקונים. אנשים קצת מוזרים האמריקאים האלו- מגיעים לבית משפט בשל שטויות. - אבל מה? ולמה אני מזכירה את התוכנית? כי כמעט בכל מקרה הם מביאים אתם דו"ח משטרתי. אנילא מדברת על ניו-יורק אבל בערים הקטנות יותר קוראים למשטרה על כל דבר קטן. אם מדובר מילד שנפל מנדנדה, סכסוכי שכנים על כל דבר, אופניים שבגעו בקטנוע והפנס נשבר. על כל דבר האמריקאים קוראים למשטרה המקומית. והיא שם. לא כל אירוע קטן מגיע לבית משפט אבל יש דו"ח משטרתי עם המלצה- יש הרגשה שיש סדר.

ואצלנו? מי ראה שוטר בחוף הים בו נוסעים קטנועים בג'יפים באין מפריע (היתה כתבה על כך השבוע בחדשות)- מי רואה משטרה על הכביש בו כולם נוסעים בצד שמאל? מי מעיר בכלל לאנשים באיזורי פיקניק שפותחים  דיסקמנים בקולי קולות, מי לא נדחף באוטובוס או בתור לקולנוע?

אז לפני שאנחנו שופטים את החוליגנים של בית"ר ירושלים בואו נסתכל קצת מסביב ונראה איפה הדבר הזה נולד.  אצלינו.... בבית בסביבה....וכן אין אנשי חוק ואין משטרה. ואולי הגיע זמן למשטרה מקומית כמו שיש במספר ארצות- כל אותם משתחררים מהצבא- דתיים ואחרים- יכולים להיות שם - ולהחזיר קצת שלווה למדינה הזאת.