למה עזבתי את הבריכה שלי ועוד חוויות מהשבוע האחרון
אחרי עשרים שנה באותה בריכה עברתי לאחרת. למה?
על מינוי לבריכה משלמנים הרבה כסף.-- טוב. נכון , יש לבעלי הבריכה שיכולים להיות גם מוסד ציבורי הרבה הוצאות והעונה היא יחסית קצרה.
אלא מה? אלו הנורמות בבריכה המאד מקובלת שבה הייתי מינוייה - הבוקר מתחיל עם מוסיקת פאנק של המציל בן ה-17 (בבריכה שחו רק בני 60+) בהנהלה הסבירו לי שזה המוסיקה שהמציל אוהב ואין מה לעשות.
בשעה 1000 באים קייטנות הילדים- 3 קייטנות ביום. שעושים רעש ומהומה ואולי זה די ברור- ילדים.
בשעה 1200 מתעוררים ילדי החטיבה- הם באים בקבוצות ואז תתפללו הגומל אם אתם מגיעים שלמים ובריאים הביתה. קפיצות ראש, משחק כדור-מים שתופס את כל הבריכה , המון התזות וכל מה שצריך כדי שלא תהנו.(למציל לא איכפת- אלו חברים של האח שלו)
ב1600 באים האבות עם הילדים. האבות החמודים מההייטק. הם נורא אוהבים שהילד שלהם מוצלח וכמו עוד זכרים בטבע הם צריכים לקבוע טריטוריה. לכן כל הבריכה היא טריטוריה שלהם. למשל מסיירות לילד החמוד בן ה-6 יהיו לרוחב הבריכה ואוי ואבוי לכם אם תנסו לעבור.
ב1700 באים תלמידי התיכון. הם עכשיו התעוררו והם צריכים לעשות רושם על הבנות. אז הם עושים. המציל אז בכלל לא קיים יכ כל הבנות מסביבו ובזה הוא עסוק.
פעם אשה חכמה שאלה אותי למה אני נשארת במקומות שלא ת טוב בהם. אז אני לא.
עברתי לבריכה קטנה של מושב- קצת יותר רחוק מהבית אבל שקט שם ולא עמוס. לפעמים צריך להפרד מהרגליםישנים.....
ועוד כמה חוויות מהשבוע-
צפיתי בערוץ 99. היה המון אקשן בוועדות ובמליאה. אבל מה? כמות כזאת של הכפשות אישיות, קללות, דברי נאצה אישיים- לא שמעתי מזמן. אפילו ועדת הכנסת התעוררה ושלחה התראה לכל חברי הכנסת אבל מה? מי שם על ועדת האתיקה- יושבי הראש בקושי הצליחו להתגבר על הבאלאגאן ששר באולם ובודאי על נימת הדיבור.
כן- זה מתחיל משם.
ואתמול.....
בסופר היום הכנסתי 5 שקלים לתא המיועד לכך אבל לא הצלחתי להוציא את העגלה- קראתי למישהו מהסופר שיבוא לעזור- ועד שהוא הגיע מישהי לקחה את העגלה שלי. אמרתי בנימוס לאשה שכבר שמתי 5 שקלים בעגלה זו וקיבלתי מטר של קללות "את רוצה להגיד שאני גנבת"? "מי את בכלל"? את חושבת שתפגעי בילד שלי"? ועוד מטר של קללות בערבית.
אז די- אני הולכת מפה. אחרי אוגוסט אני אטפל בפספורט האירופאי שלי (לא- לא פולני- באמת יש לי אזרחות זרה).אני אשכיר את הבית ואלך מפה.
זרה לי הארץ הזאת שכה אהבתי.
לחנה
אני מסכימה עם כל מה שאמרת, פרט לירידה מן הארץ,
יש לי זכרונות מרים מן הגולה.
בכל אופן זה לא יפתור את בעיית הפחד, הלא אין מקום בטוח.
שבת שלום,...
לחנה
אני מסכימה עם כל מה שאמרת, פרט לירידה מן הארץ,
יש לי זכרונות מרים מן הגולה.
בכל אופן זה לא יפתור את בעיית הפחד, הלא אין מקום בטוח.
שבת שלום, אלישבע
מבינה אותך
גם אני החלטתי לא פעם לעזוב
ובכל זאת אני כאן....
לאלו שהגיבו- תודה.
שיניתי קת את שם הרשימה- אתכם הסליחה
למה עזבתי, את... חנה. מדינת ישראל, מדינה דמוקרטית. ובתור שכזו, זכותו של כל אזרח להחליט את החלטותיו האישיות, החשובות לו. לאמור, לקבוע גורלו במו ידיו. אלא מה? מקריאת הרשומה הזו של חנה היקרה...
למה עזבתי, את... חנה.
מדינת ישראל, מדינה דמוקרטית. ובתור שכזו, זכותו של כל אזרח להחליט את החלטותיו האישיות, החשובות לו. לאמור, לקבוע גורלו במו ידיו.
אלא מה? מקריאת הרשומה הזו של חנה היקרה, "שומע" זעקתה: "החזיקו אותי, אני לא רוצה לרדת!".
חנה היקרה, אף אחד לא יכול לנבא, את העתיד? לדעת אם החיים במקום אחר, ישפרו, או יחמירו מצבו של אדם? כמו שציינתי אדם קובע גורלו במו ידיו לשבט, או לחסד.
כתבתך חנה'לה, מתמקדת ב"חצי הכוס הריקה" המשקפת היטב מה שכתבת.
דעתי הדלה 'פוקדת' עלי להסתכל על "חצי הכוס המלאה" ממנה אני מרווה את צמאוני ושואב כוחות להמשיך הלאה. (חיוך) נדב.
תודה נדב על תגובתך הרגישה.לידיעתך- את שנות חיי בתיכון עברתי בחו"ל- הורי עבדו שם. חזרתי לארץ לבד- הייתי חיילת בודדת והורי חזרו בעקבותי- כך שהציונות אצלי לא היתה אצלי רק בתאוריה אלא בפועל....
תודה נדב על תגובתך הרגישה.לידיעתך- את שנות חיי בתיכון עברתי בחו"ל- הורי עבדו שם. חזרתי לארץ לבד- הייתי חיילת בודדת והורי חזרו בעקבותי- כך שהציונות אצלי לא היתה אצלי רק בתאוריה אלא בפועל.
עכשיו, בגיל השלישי, אני מרגישה שגמרתי עם הנתינה למדינה. שאני צריכה לתת קצת לעצמי.
בכל מקרה- תודה. חנה
אכן הכל תלוי מאיזו זוית ראייה מסתכלים ומפרשים את מה שאנו רואים. יכולתי להבין, ואפילו להעריך מה שכתבת, בין היתר (כך שהציונות אצלי לא היתה אצלי רק בתאוריה אלא בפועל). אלא, חולק על דעתך להמשך מה שכת...
אכן הכל תלוי מאיזו זוית ראייה מסתכלים ומפרשים את מה שאנו רואים.
יכולתי להבין, ואפילו להעריך מה שכתבת, בין היתר (כך שהציונות אצלי לא היתה אצלי רק בתאוריה אלא בפועל).
אלא, חולק על דעתך להמשך מה שכתבת: //עכשיו, בגיל השלישי, אני מרגישה שגמרתי עם הנתינה למדינה. שאני צריכה לתת קצת לעצמי//.
משתמע מזה, שהמדינה לקחה ממך ולא נתנה דבר בתמורה.
לגַבָי כיהודי, יכול לדבר רק בשם עצמי, חושב מה שאני תרמתי למדינה, בטל בשישים מימה שהמדינה נתנה לי.
המדינה נתנה לי ולא רק לי... מה שלא היה לי, עד להקמתה של המדינה, מולדת! לנכדי וניני (לגבי נכדיך חנה, לא יודע?) לדורי דורות. פיקדון למשמרת לתמיד.
כמו שציינתי הכל תלוי מאיזו זוית ראייה מסתכלים ומפרשים את מה שאנו רואים?
שבת שלום של שלווה ונועם חנה יקרה.
לחנה,היה לך באמת יום מרגיז.גם אני הייתי מתרגזת.שרשרת של מיקרים מרגיזים.
טוב שעזבת את הברכה שלך,אולי באחרות סידור טוב יותר.באשר לשאר,אולי מחר יהיה וב יותר ופחות חם?
חנה יקרה, בין לעזוב את בריכת השחייה לבין לעזוב את הארץ המרחק רב.
לחנה שלום.
קצת באיחור אומר לך זאת, את יכולה לעזוב את הארץ אבל הארץ לא תעזוב אותך. ואני רואה זאת אצל כאלו שחיים בארץ הטובה ביותר אולי על פני האדמה הלא היא אוסטרליה. הם נהנים שם מהשפע אבל ת...
לחנה שלום.
קצת באיחור אומר לך זאת, את יכולה לעזוב את הארץ אבל הארץ לא תעזוב אותך. ואני רואה זאת אצל כאלו שחיים בארץ הטובה ביותר אולי על פני האדמה הלא היא אוסטרליה. הם נהנים שם מהשפע אבל תמיד כותבים על עוולות הקורות בארץ.