הבה נטבע קצת בנתונים שאנו שוחים בהם ביום יום

כולנו נוהגים  לקטר על יוקר המחיה, על הממשלה שמרעיבה, על אלו שלא גומרים(הכוונה  לא גומרים את  החודש חחח)  על הטייקונים הממזרים שכל כך עשירים, על היכן נבלה את הקיץ בחו"ל ואיך נסתדר בים הנוסעים שממלא את שדה התעופה. .  ועל מנת להבין על מה אנו מקטרים כדאי  לעיין במה שאומרים לנו  יודעי דבר שמשפיעים על דעתנו  גם כשאנו הולכים לקלפי.המאמר מעניין גם אם אנו לא מסכימים לכל הנאמר.

הנה מאמר  מעניין מדה מרקר. מאמר שמסביר לנו איך אנו חיים והיכן אנו ממוקמים בסקלה   של המדינות  שאינן יודעות להגדיר  אם הן כלכלות קפיטליסטיות חזיריות או  סתם  חזיריות. . אז לפני שנקטר  וגם אני עושה זאת לעיתים  כדאי לקרוא את המאמר שיתן לנו תמונה כללית  כלכלית.גם אם לא נדע לשחות במאמר , משהוא  יחדור להבנתנו וטוב כך  מכלום.

גלובל

איך ייראו חיינו בעידן הפוסט קפיטליסטי?

בלבו של השינוי נמצאות טכנולוגיית המידע, דרכים חדשות לעבוד וכלכלת השיתוף ■ הדרכים הישנות לא ייעלמו במהירות - ואולם אפשר לחלום על אוטופיה ■ מאמר מקדים לספר "פוסט־קפיטליזם" שייצא בסוף יולי

גרדיאן

פול מייסון

21.07.2015 07:38

תגובות1445שתף בפייסבוק

הדגלים האדומים והמארש של סיריזה במשבר היווני, והציפיות כי הבנקים ביוון יולאמו, החיו לרגע חלום מהמאה ה-20: הריסתו של השוק בידי כוחות חיצוניים. במשך רוב רובה של המאה הקודמת היתה זו אמונתו של השמאל שרגע זה יהיה השלב הראשון של כלכלה פוסט־קפיטליסטית. הכוח החיצוני שיופעל על השוק יהיה זה של מעמד העובדים - שיפעילו אותו בקלפיות או מעל גבי בריקדות. המנוף למימושו יהיה המדינה. ההזדמנות תגיע באמצעות שרשרת של קריסות כלכליות.

במקום זאת, ב-25 השנים האחרונות מה שהתמוטט היה הפרויקט של השמאל. השוק השמיד את תוכניתו; האינדיבידואליזם החליף את הקולקטיביזם והסולידריות; כוח העבודה אדיר הממדים נראה כמו פרולטריון אך אינו חושב או מתנהג ככזה.

הפגנה נגד חוקי הצנע ביוון אי־אף־פי

עוד כתבות בנושא

15 דברים שחייבים לדעת על מותו של הקפיטליזם   21.07.2015

תולדות המחשבה הכלכלית: איך ומתי הומצאה הכלכלה המודרנית   02.07.2015

מתנגדי הקפיטליזם שעברו את התהליך הזה סבלו מטראומה. ואולם תוך כדי כך יצרה הטכנולוגיה נתיב יציאה חדש, ששרידי השמאל הישן והכוחות המושפעים ממנו צריכים לאמץ ללבם או למות. קפיטליזם, התברר, לא יחוסל בכפייה. הוא יימחה באמצעות יצירת משהו דינמי יותר שקיים כבר באופן נסתר במערכת הישנה, ולבסוף יפרוץ החוצה ויעצב מחדש את הכלכלה על בסיס ערכים והתנהגויות חדשים. אני קורא לדבר הזה פוסט־קפיטליזם.

כמו במהלך סיומו של העידן הפיאודלי לפני 500 שנה, תואץ החלפתו של הקפיטליזם באמצעות זעזועים חיצוניים ותעוצב על ידי עלייתו של סוג חדש של אדם. התהליך כבר החל.

פוסט־קפיטליזם אפשרי בגלל שלושה שינויים שהביאה עמה טכנולוגיית המידע ב-25 השנים האחרונות. ראשית, היא הפחיתה את הצורך בכוח עבודה, טישטשה את הגבולות בין עבודה ופנאי והקטינה את הקשר בין עבודה לשכר. הגל הבא של אוטומציה - שמתעכב מפני שהמבנה החברתי שלנו אינו יכול לשאת בתוצאות שלו - יפחית במידה עצומה את כמות העבודה הנדרשת כדי לספק חיים ברמה טובה לכל.

שנית, המידע שוחק את יכולת השוק לתמחר בצורה נכונה. השווקים מבוססים על מחסור במשאבים, ואילו מידע קיים בשפע. מנגנון ההגנה של המערכת הוא ליצור מונופולים - כמו ענקיות הטכנולוגיה - בקנה מידה שלא נראה ב-200 השנים האחרונות, אך מונופולים אלה לא יכולים לשרוד זמן ממושך. באמצעות בניית מודלים עסקיים והערכות שווי המבוססים על תפיסה והפרטה של כל המידע המופק בחברה, חברות כאלו מקימות מגדלים תאגידיים רעועים שעומדים בסתירה לצורך הבסיסי ביותר של האנושות - להשתמש ברעיונות באופן חופשי.

שלישית, אנו עדים לעלייתו של ייצור משותף - של סחורות, שירותים וארגונים שאינם עונים יותר לתכתיבים של השוק ולהיררכיה הניהולית. מוצר המידע הגדול ביותר בעולם - ויקיפדיה - יוצר על ידי מתנדבים בחינם, וחיסל את עסקי האנציקלופדיה, תוך שהוא שולל מעסקי הפרסום הכנסה המוערכת ב-3 מיליארד דולר בשנה.

באופן כמעט לא נראה לעין, בפינות נסתרות של מערכת השוק, אזורים שלמים של חיים כלכליים מתחילים לנוע לפי מקצב שונה. מטבעות מקבילים, מאגרי זמן (עבודה), קואופרטיבים וניהול עצמאי של תחומי מגורים הולכים ומתרבים, ללא שכלכלנים מקצועיים יתנו את דעתם עליהם, ולעתים כתוצאה ישירה מקריסת המבנים הישנים בתקופה שלאחר המשבר של 2008.

כלכלה חדשה כזאת אפשר למצוא רק אם מחפשים ממש קשה. ביוון מיפתה עמותה עממית את הקואופרטיבים של מזון, יצרנים חלופיים, מטבעות מקבילים ומערכות מקומיות להחלפת מוצרים, ומצאה יותר מ–70 פרויקטים רציניים ומאות מיזמים קטנים יותר, מסקווטים (דירות שפלשו אליהן), דרך שיתוף נסיעות במכוניות ועד גני ילדים בחינם. בכלכלה של הזרם המרכזי פעילות זאת אינה נחשבת לפעילות כלכלית - אבל זו בדיוק הנקודה. המיזמים האלה קיימים מכיוון שהם סוחרים - גם אם באי־יעילות - במטבע של הפוסט־קפיטליזם: זמן פנוי, פעילות מרושתת ודברים בחינם. נראה עלוב, בלתי־רשמי ואפילו מסוכן לבסס על דבר כזה מערכת חלופית שלמה לכלכלה הגלובלית, אבל כך גם היו כסף ואשראי בתקופתו של אדוארד השלישי.

תת־תרבות עסקית חדשה שלמה נוצרה בעשר השנים האחרונות, שאותה מכנה המדיה "כלכלת השיתוף". מילות באזז כמו "קומונס" (בעלות שיתופית) ו"ייצור בין עמיתים" נזרקות לחלל, ואין כמעט מי שישאל מה משמעות התפתחות זו עבור הקפיטליזם עצמו.

אני מאמין כי כל אלה מספקים נתיב בריחה - אבל רק אם פרויקטים קטנים אלה יטופחו, יקודמו ויוגנו באמצעות שינוי מהותי בדרך הפעולה של ממשלות. את כל זה צריך להניע שינוי מחשבתי - בנושאי הטכנולוגיה, הבעלות והעבודה. כך, משניצור את המרכיבים של המערכת החדשה, נוכל לומר לעצמנו ולאחרים: "זהו כבר לא מנגנון ההישרדות שלי, המקום להסתתר בו מהעולם הניאו־ליברלי; זוהי דרך חדשה לחיות בתהליך של יצירה".

הניאו-ליברליזם הרג את החדשנות

הקריסה של 2008 יצרה במערב שפל כלכלי ממושך יותר מהשפל הגדול ב–1929–1933. כלכלני הזרם המרכזי מבועתים מהאפשרות של דריכה במקום בטווח הארוך. זעזועי המשנה משסעים את אירופה לגזרים. הפתרון שנגזר היה צנע משולב בהדפסת כסף. הוא נכשל. במדינות המוכות ביותר, מערכות הפנסיה הושמדו, גיל הפרישה יועלה ל–70, והחינוך מופרט, כך שמי שמסיים לימודים כבול לשארית חייו לפירעון חובות. השירותים שנותנות המדינות נשחקים בהדרגה ומיזמי תשתית מוקפאים.

רבים עדיין מתקשים להבין את משמעות המלה צנע. המשמעות היא לא רק שמונה שנים של קיצוץ בהוצאות, כמו בבריטניה, או אפילו לא הקטסטרופה החברתית שנכפתה על יוון. צנע הוא הפחתה של השכר, השכר החברתי ורמת החיים במערב למשך עשרות שנים, עד שיגיעו לרמה של מעמדות הביניים בסין ובהודו, שנמצאים בעלייה.

בה בעת, בהיעדר מודל חלופי, התנאים למשבר הולכים ומצטברים. השכר הריאלי נפל או דרך במקום ביפן, דרום גוש היורו, ארה"ב ובריטניה. מערכת בנקאות הצללים נבנתה מחדש, והיא גדולה משהיתה ב-2008. הרגולציה הדורשת מבנקים להגדיל רזרבות דולדלה או נדחתה. חברי המאיון העליון התעשרו עוד יותר.

ניאו־ליברליזם נהפך למערכת המתוכננת לייצר קטסטרופות כלכליות חוזרות. גרוע מכך, הוא שבר את הדפוס בן 200 השנים של קפיטליזם תעשייתי שבו משבר כלכלי מוליד צורות חדשות של חדשנות טכנולוגית שמיטיבה עם כולם.

הסיבה לכך היא שניאו־ליברליזם היה המודל הכלכלי הראשון ב-200 שנים שמבוסס על דיכוי השכר וניתוץ הכוח החברתי וכוח עמידתו של מעמד העובדים. אם נבחן את תקופות השגשוג הכלכלי - שנות ה-50 במאה ה-19 באירופה, תחילת המאה ה-20 ושנות ה–50 של המאה ה-20 ברחבי העולם - נגלה כי כוחה של העבודה המאורגנת אילץ את היזמים והתאגידים להפסיק לנסות להחיות מודלים עסקיים מיושנים שכללו קיצוץ שכר, ולייצר חדשנות בדרכם לצורה חדשה של קפיטליזם.

התוצאה היא שבכל תקופת צמיחה ניתן למצוא סינתזה של אוטומציה, שכר גבוה יותר וצריכה של מוצרים עתירי ערך. כיום אין לחץ מצד כוח העבודה, והטכנולוגיה במרכז גל החדשנות הנוכחי אינה דורשת הגדלת צריכה, או העסקה מחדש של כוח העבודה הישן במשרות חדשות.

המידע הוא מכונה לשחיקת מחירם של דברים והקטנת זמן העבודה הנחוץ לתמוך בחיים על פני האדמה. כתוצאה מכך, חלקים גדולים מבעלי העסקים נהפכו לניאו־לודיטים. בעומדם בפני האפשרית של הקמת מעבדות לריצוף גנטי, הם בחרו להקים בתי קפה, סלונים לטיפוח ציפורניים וחברות לאספקת עובדי ניקיון; מערכת הבנקים, מערכת התכנון והתרבות הניאו־ליברלית מתגמלת בראש ובראשונה את יוצריהן של משרות דלות ערך ועתירות שעות עבודה.

החדשנות קיימת, אך היא לא עוררה עדיין את הגל החמישי של צמיחה עבור הקפיטליזם שהיה צפוי בהתבסס על הדפוס ההיסטורי. הסיבות לכך נעוצות בטבעה של טכנולוגיית המידע.

אנו מוקפים לא רק במכונות אינטליגנטיות, כי אם גם בשכבה חדשה של מציאות הנסבה על מידע. מטוס, לדוגמה, מוטס על ידי מחשב; הוא תוכנן, נבדק ויוצר וירטואלית מיליוני פעמים; הוא משדר ליצרן מידע בזמן אמת. על סיפונו נמצאים אנשים שבוהים במסכים המחוברים (בחלק מהמדינות) לאינטרנט.

מהקרקע הוא נראה כמו ציפור מתכת לבנה כפי שהיה בתקופת סרטי ג'יימס בונד הראשונים. אולם כיום הוא מכונה אינטליגנטית ומרושתת. הוא מייצר תוכן ומוסיף ערך מבוסס מידע ולא רק ערך פיזי לעולם. בטיסת עסקים עמוסה, כשכולם בוחנים גיליונות אקסל או פאואר פוינט, תא הנוסעים הוא בית חרושת למידע.

שיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס בקרמלין במוסקבה, באפריל 2015 רויטרס

קפיטליזם לא קפיטליסטי

אולם מה שווה כל המידע הזה? לא תמצאו לכך תשובה בחשבונות: קניין רוחני מוערך בשיטות החשבונאיות המודרניות בשיטה של ניחוש. מחקר שנערך עבור מכון SAS ב-2013 גילה כי לא ניתן לאמוד את ערכו הכלכלי של מידע, מכיוון שלא ניתן לדעת באמת מה עלות האיסוף שלו, ערך השוק שלו או ההכנסה העתידית ממנו. אפשר להסביר לבעלי המניות מה שווים הנתונים שלהם רק באמצעות שיטה חשבונאית שכוללת תועלת לא־כלכלית וסיכונים. משהו פגום בהיגיון שאנחנו משתמשים בו כדי לחשב את ערכו של הדבר החשוב ביותר בעולם המודרני.

ההתקדמות הטכנולוגית הגדולה של ראשית המאה ה–21 כוללת לא רק אובייקטים ותהליכים חדשים, אלא גם כאלה ישנים שנהפכו לחכמים. תוכן הידע של מוצרים נהפך לבעל ערך גבוה יותר מהערך הפיזי של המרכיבים שלהם. ערך זה נמדד, עם זאת, בשימושיות שלו, ולא כערך חליפין או ערך נכס. בשנות ה–90, כלכלנים וטכנולוגים התחילו להעלות את הסברה כי תפקיד חדש זה של מידע יוצר סוג חדש, "שלישי", של קפיטליזם - השונה מקפיטליזם תעשייתי כפי שקפיטליזם תעשייתי היה שונה מקפיטליזם המסחר והעבדות של המאה ה–17 וה–18. ואולם את הדינמיקה של הקפיטליזם הקוגניטיבי הזה הכלכלנים התקשו לתאר, ומסיבה טובה. הדינמיקה שלו היא באופן מהותי בלתי־קפיטליסטית.

במשך מלחמת העולם השנייה ומיד אחריה, כלכלנים ראו במידע "רכוש הציבור". ממשלת ארה"ב אף החליטה כי אסור להפיק רווחים מפטנטים, רק מתהליך הייצור עצמו. לאחר מכן התחלנו להבין את מהותו של קניין רוחני. ב–1962 קנת ארו, גורו הכלכלה של הזרם המרכזי, אמר כי בכלכלת שוק חופשי מטרת המצאתם של דברים היא לייצר זכויות קניין רוחני.

כך, אם כלכלת שוק חופשי וקניין רוחני מובילה ל"תת־ניצול של מידע" כפי שטען ארו, כלכלה שמבוססת על ניצול מלא של מידע לא יכולה לסבול את השוק החופשי או זכויות אבסולוטיות על קניין רוחני. המודל העסקי של כל ענקיות הדיגיטל המודרניות מתוכנן למנוע שפע של מידע.

ואף על פי כן המידע נמצא בשפע. מוצרי מידע ניתנים להעתקה באופן חופשי. לאחר שמייצרים דבר, אפשר להעתיק/להדביק אותו עד אינסוף. קובץ מוזיקה או מסד הנתונים הענקי שבאמצעותו מייצרים מטוס נוסעים הם בעלי עלויות ייצור; אולם עלות השכפול שלהם מתקרבת לאפס. לפיכך, אם מנגנון המחיר הנורמלי של הקפיטליזם אמור להישמר על פני זמן, גם מחיר הייצור צריך ליפול לאפס.

במשך 25 השנים האחרונות הכלכלה נאבקה עם בעיה זאת: הכלכלה של הזרם המרכזי מבוססת על מצב של מחסור, אך הכוח הדינמי ביותר בעולם המודרני שלנו נמצא בשפע, וכפי שאמר הגאון ההיפי סטיוארט ברנד פעם: "הוא רוצה להיות חופשי".

לצדו של העולם שבו יש מונופוליזציה וניטור של מידע על ידי תאגידים וממשלות, מתפתחת דינמיקה שונה סביב המידע: מידע כטובין חברתיים, הניתן בחינם בנקודת השימוש, בלי שאפשר יהיה לקחת בעלות עליו, לנצלו או לתמחרו. סקרתי מאמצים של כלכלנים וגורואים עסקיים לבנות מסגרת עבודה להבנת הדינמיקה של כלכלה המבוססת על מידע שופע בבעלות חברתית, ואולם מי שחשב על זה לראשונה היה כלכלן בן המאה ה-19 בתקופת הטלגרף ומנוע הקיטור. שמו? קרל מרקס.

ארגון וידע חשובים יותר מייצור ומכונות

בחיבורו "The Fragment On Machines" דימיין מרקס כבר ב-1858 כלכלה שבה התפקיד העיקרי של מכונות הוא ייצור, והתפקיד העיקרי של בני אדם הוא לפקח עליהן. בכלכלה כזו, הוא הבהיר, הכוח היצרני העיקרי יהיה מידע. הכוח היצרני של מכונות כמו מכונת טוויית כותנה, הטלגרף וקטר הקיטור לא תלוי במידת העבודה שנדרשה לייצר אותם אלא במצבו של הידע החברתי. במלים אחרות, ארגון וידע תרמו לכוח הייצור יותר מהעבודה של ייצור והפעלת המכונות.

בהתחשב בכך שהמרקסיזם, לימים, נהפך לתיאוריה על ניצול המבוסס על גניבת זמן של עובדים — זוהי הכרזה מהפכנית. היא אומרת כי השאלה הגדולה היא לא מהו הר