פגישה עיוורת נוסח גיל הזהב
קבענו להיפגש בשש. אלבש חולצה שחורה אמרתי לה. ככה החלה הפגישה הראשונה שלי עם אותה אישה בראשון. ליד תחנת אגד הישנה עברה את הרמזור לא מתחשבת בצבע האור. לפעמים בפגישות שכאלה בין אישה לאיש רגע לפני לחיצת היד, צץ או לא - אותו משהו שנקרא משיכה, זיק, חיבור, או השד יודע מה עוד. כשידי בידה אמרתי לה- אני אבנר, ואני פנינה ענתה. רגע אחר כך הציעה שנלך. הסתובבה , רכסה כפתורי המעילון שלבשה ובצעד מהיר הובילה לכיוון לא ידוע. את מעבר החצייה הראשן חלפה בזריזות בעוד אני ממהר לברוח מציר נסיעתו של נהג מונית שקרע את הכביש כאילו שהכביש של אמא שלו. עצרתי על המדרכה להתאושש מהפגישה עם הנהג שלא עצר ומהגברת שאצה לה הדרך כאילו שלא באה איתי לפגישה אלא לתחרות ריצה. על מדרגות בית קפה מצאתי אותה כשידיה על מותניה מבט תוכחה בעניה ולשונה מצליפה. מה קרה לך, אתה הולך כמו ברווז צולע אמרה. שתקתי. לא רציתי לנתק את מה שטרם בצבץ ונבט. נתתי לה הזדמנות שנייה וביקשתי אותה שתוריד מעט את הרגל מדוושת הגז כי נעלי 'לוחצות' עלי נורא ובצעד מתון שמנו פעמינו לפנים בית הקפה והתיישבנו ליד שולחן צדדי. מיד ומשומקום הופיע מלצר ובידו מגש עמוס תופינים בטעם החיים. השירות יוצא מהכלל אמרתי לפנינה שרק עתה נזכרתי בשמה. עוד משהו גברת פני, שאל המלצר. לא תודה חמודי, ענתה. מה פתאום חמודי? שאלתי עצמי ולא ירדתי וגם לא התייחסתי לסימן הראשון עליו חייב הייתי לתת דעתי. אבל מי בכלל יכול לחשוב בצורה סבירה כשפנינה היפה יושבת מולי מודדת וחוקרת אותי כאילו שהייתי למכירה. { ואז נזכרתי באמרה הישנה- אין ארוחות חינם}. לפתע שאלה פנינה, איך החולצה שלי? יפה עניתי. זה הכול? תביט טוב, יש עוד אי אלה אביזרים מעניינים.{ מפליא כמה שלמה יכולה להיות האשליה שהיופי הוא כל ההוויה}.הנהנתי בראשי ולחיי בערו מסומק. השיחה בינינו לא קלחה, השתיקה השתלטה עלינו כאילו אכלנו צפרדעים. ושוב אמרה פנינה כאחד היושב על קוצים- נלך? לאן שאלתי. אלי כמובן אמרה. הרי אתה לא גר כאן בראשון, ואני כן. בוא. יש לי מה להראות לך הוסיפה. אז הלכתי. עכשיו ישבנו על ספה אפורה שבסלון דירתה ובידי כוסית משקה. לחיי הפגישה אמרה, ושתינו. זמן מה לאחר אותה כוסית הרגשתי שרגלי כבדות. מבטי התערפל, הבטן התהפכה. טמנתי ראשי בספה כאחד שייבש לו השכל. מתי שהו מאוחר יותר התעוררתי שכוב על רצפת חדר חשוך כשרגלי קשורות באזיק פלסטיק רחב. להרף עין חשבתי שאני חולם. אך נזכרתי בפגישה שלי עם פנינה. האזיקים הכאיבו לי נורא. זמן מה מאוחר יותר כשעיני התרגלו לחשכה הבחנתי בדלת. נו, כבר מאוחר.היתר ייכתב מחר.
כתמ סיפורים מעניינים ניכתבו על פגישה עיוורת שסיוורה גברים והשאירה אותם תפ]רנים.
נחכה ךהמשך לראות אם מישהוא התפכח מהאשליה
השווה מליון
ואם תמכור את הדמיון
אתה תגור בסביון.