היום לפני 62 שנים הוקמה יחידה 101 בפיקודו של רס"ן אריאל שרון

יחידה 101 היא יחידת קומנדו ישראלית שהוקמה ב-5 באוגוסט 1953 לשם ביצוען של פעולת תגמול, כמענה לחדירות רבות של מסתננים מירדן ומרצועת עזה לישראל, חדירות שנעשו למטרות גניבה ורצח.

הצורך בהקמת היחידה נבע מכישלונות חוזרים ונשנים של יחידות , מתום מלחמת העצמאות, למנוע חדירת מסתננים וכוחות סדירים של מדינות ערב, שהתנכלו לישראל. ב-1953 לבשה ההסתננות אופי מאורגן והייתה כרוכה במקרים רבים בפגיעות בנפש. היחידה הוקמה על אף התנגדותו של ראש באותה עת, אלוף משה דיין. לכן, הפקודה הכתובה להקמתה ניתנה בעוד דיין שוהה בחו"ל. איש מפתח בהקמת היחידה היה מפקד חטיבה 16 הירושלמית, אלוף משנה מישאל שחם, שהיה מקורב לבן-גוריון. כמקימה וכמפקדה מונה אריאל שרון, שהוזעק לשם כך מלימודיו באוניברסיטה העברית. סגנו בפיקוד על היחידה, ושותפו להקמת היחידה, היה שלמה באום, איש מושב כפר יחזקאל שהוחזר מיחידות המילואים. הפעולה הראשונה נערכה עוד לפני הקמת היחידה באופן רשמי. שרון גייס כמה מחבריו לפעולה בנבי סמואל לשם פגיעה ברוצח מוסטפא סמואלי - אחרי שזה רצח שני שומרים במושב אבן ספיר. הפעולה נכשלה לאחר שהלה לא היה בביתו.

יחידה 101 נקראה על שם יחידת גרילה שהקים הקצין הבריטי אורד צ'ארלס וינגייט באתיופיה ובאריתריאה‏[1].

היחידה ביצעה מספר רב של סיורים מעבר לגבול, ופעולות רבות של פשיטות ומארבים, רובן כנגד מטרות אזרחיות. מן הגדולות שבפעולות הייתה הפשיטה על מחנה הפליטים אל-בורייג' שברצועת עזה. פעולה אחרת הייתה הפשיטה לחברון‏[2], ב-21 בדצמבר 1953, בה הוביל מאיר הר-ציון כוח קטן בפשיטה רגלית, מרחק של ארבעים ושניים קילומטרים הלוך ושוב בציר הררי‏[3], ללב העיר חברון כדי להשמיד בית של מחבל מבוקש, בליל שלג קר ורטוב בדצמבר 1953, פשיטה שנחשבת לאחת הקשות והמסובכות בתולדות צה"ל‏[4]. הפעולה הנודעת ביותר של יחידה 101 היא פעולת קיביה (14 באוקטובר 1953): לאחר שמסתננים רצחו אשה ושני ילדיה ביהוד, קיבלו שר הביטחון דוד בן-גוריון והרמטכ"ל מרדכי מקלף החלטה לביצוע פעולת תגמול. בפיקוד המרכז הכינו פקודת מבצע תקיפה מיוחדת, שביצועה הוטל על יחידה 101, כנגד הכפר ממנו יצאו המסתננים. ההנחיה כללה את פיצוצם של כ-45 מבתי הכפר קיביה שבשומרון ופגיעה קשה בתושבים. בפעולה זו, שעליה פיקד אריאל שרון, נהרגו עשרות מתושבי הכפר (ההערכות נעות בין 42 ל-69 איש) ששהו בבתים בזמן הפיצוץ. בתגובה לגינוי העולמי להריגת חפים מפשע, ניסתה ישראל להתנער מאחריות לפעולה בטענה (השקרית) שאת הפעולה ביצעו אזרחים נזעמים (דוד בן-גוריון הודיע כי בליל הפעולה לא נעדרה שום יחידה מבסיסה)‏[5]‏[1]. ההסבר שניתן על ידי אריאל שרון היה כי הכוח שפוצץ בתים בכפר לא ידע שבתוכם הסתתרו אזרחים.

פעולת קיביה, ופעולות נוספות של היחידה, עוררו ויכוח על מידת מוסריותן. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, צידד במדיניות של "יד חזקה" כלפי הערבים, ובהתנהגותו נתן גיבוי לפעולותיה של היחידה.

היחידה מנתה בפועל עשרות אחדות של לוחמים (כחמישים כולל אנשי מנהלה). אחד הבולטים בלוחמיה היה מאיר הר-ציון (שהיה מייסדה ומפקדה הראשון של סיירת צנחנים וממקימי ). כן שירתו ביחידה יצחק ג'יבלי, שמעון כהנר ("קצ'ה"), יאיר תל-צור (לימים מג"ד 890), אלישע שלם (בנו של המשורר מתתיהו שלם ולימים מג"ד 98) חנן סמסון (נהרג במרדף בבקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים; על שמו מחנה חנן), יצחק בן מנחם (גוליבר) ורבים אחרים. חלק ניכר מהלוחמים באו מקיבוצים ומושבים, על בסיס היכרות אישית בינם ובין לוחמים אחרים. מחנה היחידה היה בחורבות הכפר סטף בהרי ירושלים. האימונים כללו סיורים וניווט למרחקים ארוכים, והודגשה שליטה בתפעול הנשק. המשמעת ביחידה הייתה רחוקה מצבאית: החיילים הסתובבו ברובם בבגדים אזרחיים וללא יחס לדרגות או סולם פיקודי. הערכים שהודגשו ביחידה היו דבקות במטרה, אחוות לוחמים, העזה וביצוע מושלם של משימות.

בדצמבר 1953 עברו אנשי היחידה קורס צניחה‏[6], ובחודש ינואר 1954, חמישה חודשים לאחר הקמתה, מוזגה יחידה 101 לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. שרון מונה למפקד הגדוד ומאיר הר-ציון הקים את מחלקת הסיור של הגדוד (לימים סיירת צנחנים). הדבר אפשר להנחיל את הערכים והסטנדרטים שפותחו ביחידה הקטנה ליחידה גדולה יותר ומשם לשאר הצבא.

התמונה: לוחמים מיחידת 101 לאחר פעולת תגמול בכונתילה ב 1955