מיומנה של ילדה
לפעמים אני מרגישה אבודה,וכעבור שנייה מוצאת פתרון מתוך כלום.יש עוד משהו שאולי אני מבינה עכשיו יותר מקודם. כן. אין לי בכלל ספק שככה זה, ואל תכחיש את מה שאני אומרת לך. זה קורה לי בגללך, יומני. תאר לך שלא היינו נפגשים ואני לא הייתי כותבת בך. אתה יכול לתאר לעצמך כמה חסרת אונים יכולתי להיות אז? אתה מבין לאן אני חותרת. וכמה מקסים החיבור שלי אתך. עוד לא תופס?טוב, אז אני אגיד לך. כי אתה תמיד רק סופג ובולע את המילים שלי בדף שלך ולא עונה לי. שמע, זה כל כך פשוט אחרי שתופסים את מה שמחפשים. אז ככה קורה. אני אסביר. איללא הייתי מתכתבת אתך, מאיפה היו באות לי המילים? נדמה לי שהרגשתי תזוזה קטנה בדף שלך. אתה כבר קולט אותי? או אולי בגלל שאני עייפה אני רואה חזיונות. כך או אחרת, ידידי, יומני, שיהיה לך לילה טוב. בא לי לשאול אותך עוד משהו אחרון. כן.מבטיחה. אתה לפעמים חולם כמו שאני חולמת כשראשי מלא דמיונות כמו שהדפים שלך מלאים במילים ואותיות? אתה יכול לחזור על מה שרמזת? אני יודעת, אצלך כרגיל אין מענה כי אתה כבר עייף ממני. אבל בכל אופן אם תבוא אליך איזו הארה, תגיד לי אותה מחר.
והיא חזרה..לכתוב כאן בבלוגיה.
יפה מאד תיארת, אברהם.
גם אני מרגיש כמו אותה ילדה...
והריני כותב לבלוג.
יש משהוא מיוחד ביומן של הילדה שהעלת. במיוחד במשמעות שמיוחדת למילים והמשפטים המופנים אליך שהם הם הדרך שגורמת להתפתחותה שאחרת כיצד הייתה יודעת לבטא את עצמה?
במילה אחת הייתי מגדיר את המכתב של הילדה. מ ר ג ש