לבלות כמו פעם עם מוזיקה אמיתית ולא ממוחשבת דיגטלית כפי שזה היום

לבלות כמו פעם

לאלה בני ה-50 שטוענים כי כל החיים עוד לפניהם כדאי מאוד לקרוא את החוויה שאני עברתי. כשהייתי צעיר בגיל הצבא, הייתי ממתין בכיליון עיניים ליום השישי וזאת כמילות השיר "יש בעיר מסיבה"... ואכן בכל רחבי תל אביב היו מועדונים שלימים נקראו דיסקוטקים שבהם היה אפשר לרקוד עד כלות  הכוחות לצלילי להקות קצב. היו מועדונים ששמם ייזכר כגון "המשקשקים", "המסכה", "בר ברים" האמא המתגלחת" ועוד. ובהם ניגנו להקות קצב שלימים יצאו מהם נגנים ומוזיקאים מפורסמים כגון: "האריות, השמנים והרזים, הצ'רצ'ילים, הסגנונות, הכוכבים הכחולים  ועוד... זכור לי שהלהקות האלה היו מבצעות את אותם להיטים שהיו בתקופה בצורה מדויקת להפליא והכיף היה לרקוד להשתולל ולהרגיש את המוזיקה בועטת ומנענעת אותך לאורך כל הערב. לא ניתן היה להירגע ולא היה צריך אלכוהול או כל מיני תוספים בכדי להרגיש בשיא, המוזיקה עשתה זאת  ובגדול. היום משהתבגרנו אנו זוכרים את התקופה ומה שנשאר זה להתרפק על הנוסטלגיה ולחייך. אני אישית אוהב מאוד לרקוד ולפעמים אני משכנע את זוגתי שתחייה ומספר זוגות חברים  נוספים לצאת ביום ששי למועדון ולרקוד. אך לדאבוני במועדונים שהייתי לא הצלחתי ולו להתקרב לריגוש הזה. והאמינו לי זה לא בגלל הגיל אלא בגלל המהות. בכל המועדונים שבקרתי מופיע על הבמה בדרך כלל זמר או צמד שמלווים עצמם באמצעות מחשב שמשמיע את המוזיקה בצורה מדויקת אך ממוסחרת. כאחד שמבין קצת במוזיקה קל מאוד להבחין בסינטטיות של הנגינה ובחד גוניות שלה. ורק נשאר לי להתנועע בקצב המונוטוני ולנסות ליהנות. שלא לדבר על השירים והלהיטים המוכרים והידועים שעברו "שדרוג ממוחשב" וכעת  הם כלל אינם דומים למקור. שירי סלוא הפכו ללהיטי דיסקו, להיטים אמריקאים או בריטים הפכו פתאום לקצב ים תיכוני מזרחי. לאור כל זאת הפסקתי לצאת למועדונים אלה וכך אהבת נעוריי לרקוד הלכה והתפוגגה.  לאחרונה צדה את עיני מודעה באיטנרנט על קיום מסיבות עם להקה חיה שמבצעת את להיטי שנות ה60 70 80 ופונה במיוחד לגילאי ה- 50 פלוס מינוס. עקבתי אחר פרטי המודעה ועדכנתי את עצמי במיקום המסיבה הקרובה ומצאתי את עצמי נכנס לאולם ממוזג באחד הקאונטרי קלאב  שבשרון.  על הבמה ניצבה להקה בת חמישה נגנים עם זמרת שבמשך שלוש שעות ברציפות  (להיות הגונים עם עשר דקות הפסקה) ניגנה ללא הפסק את כל הלהיטים השירים שאהבתי.  ההרכב היה זהה ללהקות שהיו במועדונים ההם.  שני גיטריסטים, קלידן גיטרה בס, תופים זמרת מוכשרת וכל החבורה הזו בהרמוניות ובנגינה מוכשרת הריצו רפרטואר חובק עולם. להיטים מצרפת, איטליה אנגליה ארצות הברית דיסקו רוק ישראלי, והכל בנגינה חיה ללא מחשבים  עם הגברת קול מעולה שפשוט הקפיצו את הקהל ובמיוחד אותי. אשתי כבר הייתה מודאגת מההתלהבות. לא פעם היא זרקה לי "חיים, אתה לא בן עשרים... תירגע קצת..." אך אני לא יכולתי לעצור בעדי. כל להיט שניגנו הכניס בי עוד אנרגיות והתחלתי לחוש את אותה הרגשה עילאית שחשתי כשהייתי במועדונים הישנים ההם. תמיד ידעתי שאין כמו המוזיקה החיה ולכן כה התגעגעתי אליה. אני כה שמח שמישהו חשב כמותי ואכן הרים את המיזם הזה. מסתבר שכמותי ישנם רבים. כמות הבליינים שמגיעה לאירועים האלה רק הולכת וגדלה ומסתבר שהביקוש הולך וגובר. זאת גם הסיבה שהיזמים החליטו לנייד את המסיבות ולקיימן במקומות שונים. אני הייתי בכפר סבא אך ידוע לי שהמסיבות גם התקיימו בעבר בקיסריה, בראשון לציון, בתל אביב. פשוט יש לעקוב אחר הפרסומים באינטרנט ולהגיע.  לאור הביקוש צורפו שתי להקות., האחת היא להקת "הולידיי" שבה נגנים ותיקים בני 50 וצפונה שבקיאים ברפרטואר הנוסטלגי וחיו את אותה תקופה ישנה וטובה. והלהקה השנייה היא להקת "אטלנטיס" שהיא להקת כיסוי ללהקת הצלליות הבריטית ובנוסף מתמקדת בלהיטי שנות ה-60 המוקדמות.

לסיכומם של דברים אני מאוד שמח שהצלחתי להחזיר את אהבתי לריקוד כי כבר הייתי בטוח שאת שארית שנותיי אני אבלה בימי ששי בשיחות סלון משעממות עם פיצוחים וויכוחים פוליטיים  שאינם מובילים לשום מקום.

לכל אלה שמעוניינים הנה הלינק של אתר המסיבות זה שרות ממני אליכם: www.50-live.com