הילד, האב והסב

היי איתן ערב טוב ...

מבינה אני את הפחד ..הליכה לילית לצד תנים מיללים ..יללת התנים אכן...

מפחידה ומאיימת ..חוויתי זאת על בשרי כאשר עליתי לארץ ..דרך עלית הנוער ..לאחר שנה

שובצתי בפנמיה בהרי הכרמל ..ובלילות יללות התנים אכן ,לילותי לא היו לילות  ,וכדי להרדם ,,,

ישנתי לצידה של חברה ..ואני רק בת 9,,

 ..אמת אז גברים לא הזילו דמעה ..אהבתי את הסיפור גם כאבתי ..את כאבו של הילד ..שהלך 2.5 ק"מ כולו דרוך בתוך הפחד..

חג שמח ..

שלום איתן, כפי שהגבתי בפעם הקודמת, האידיאולוגיה באותה תקופה היתה "ייצירת אדם חדש". במסגרת ייצור האדם החדש יש לרמוס עד אפר כל מה ששייך לתכונות שאפיינו את האדם הגלותי הישן. ע"פ חשיבה זו, יש "להכשיר" את הילדים החל מהגיל הרך שאגוצנטריות שמאפיינת את הגיל הרך היא פסולה, לכן, לא היו בגדים אישיים, חפצים אישיים או אם שמטפלת בבנה אלא ה כ ל שייך לכולם. הבגדים והסירים עליהם ישבו בחדר השירותים לא היו מסומנים. מטפלות ולא אמהות טיפלו בילדים מיום לידתם כדי שהאמהות "לא תקלקלנה את הילד ברוך, חיבוקים ואהבה מיותרים. יש "להכשיר" את הילד החל מהגיל הצעיר להתמודד עם פחדיו או רגשותיו ללא הדרכה, ללא הכוונה אלא בבוטות ובצורה בלתי מתחשבת. אם ילד פחד זאת הבעיה שלו ולא של המבוגר שלא מחזק אותו ברגעיו הקשים.

מהסיפור הבנתי שכל הקשיחות שהאב "העניק" לבנו פסחה עליו. הוא התגעגע/ הוא כאב/ הוא חש במחסורו של האב שאיננו עוד/ הוא אהב.אהב את האב. האב העניק לבנו את שהיה לו להעניק ואילו האב שהיה כבר תוצר של האידיאולוגיה החדשה היה לצערו כלי ריק/נכה רגשית כלפי בנו.

איתן, איני מעזה לחשוב שאתה חווית חוויה זו אלא ליקטת מפה ומשם אירועים שנגעו ללבך ונעזרת בכל הנתונים שאורגים סיפור מלא כאב וצער ופחד שנשאר.

זה קורה כאשר אידיאולגיה מחליפה את ההגיון הבריא. צר לי.

לאסתי, מדלן וחדווה תודה על התייחסותכן, זה כיף לקבל פיד-בק.

המוקד של הסיפור הוא היחסים בין הבן לאביו. יש פה איזה היפוך ביחסים - האב לא שם לב לרגשותיו של הבן, ואילו הבן קשוב מאד לרגשותיו של האב.

לחדווה אומר שאני לא בטוח שהיחסים האלו מאפיינים את כל הדור ההוא. כל הורה הוא משהו אחר. למשל אמי הייתה הורה תומך קשוב ורגיש.

וכן, אני עברתי את הדברים האלו והסיפורים האלו התרחשו במציאות ולא לוקטו ממקורות שונים.

תודה

איתן