חוות החיות בתיאטרון גשר - הצגה מרהיבה ביופייה, ססגוניותה, שנינותה ומעלה חיוך על השפתיים

צילום: לירון לוי

בכורה ישראלית על פי סיפרו רב המכר של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות". מחזה: פיטר הול, שירים: אדריאן מיטשל, מוסיקה: ריצ'ארד פיסלי, תרגום: דניאל אפרת, בימוי: נועם שמואל

משל מבריק וסאטירה נוקבת בהפקה צבעונית, קרנבלית, מוסיקלית, מלאת תנועה והומור. משחק משובח של כל צוות השחקנים

העלילה

יצירתו המפורסמת של אורוול מספרת את סיפורה של חווה, בה מורדות החיות בבני האדם שמנצלים אותן. הן מנסחות עקרונות שוויון וצדק, אך עד מהרה מאבדות שוב את חירותן לחיות אחרות שהופכות שליטות עריצות בחווה.

."כל החיות שוות, אך יש חיות שוות יותר", אמירה זו הלקוחה מתוך האלגוריה "חוות החיות" שיצאה לאור ב-1945, בה מביע אורוול (שם העט של הסופר האנגלי אריק ארתור בלייר) את דעותיו על כישלון הניסיון הסובייטי, שזורה במחזה ומועברת אלינו על ידי השחקנים, המופיעים בדמות חיות: חזיר, חזרזיר צעיר, תרנגולת, כבשה, חמור, כלבה, כשמידי פעם גובר קולה של אחת החיות, המביעה את דעתה באומר, בשיר ובתנועה, כשכל 'חבריה' מהנהנים בהסכמה, בצהלה, נהירה, נביחה, כדי שהמסר יהדהד ויחלחל לתוכנו.  המוסיקה הנהדרת של ריצ'ארד פיסלי - המושמעת על ידי קבוצת נגנים הממוקמת בשיפולי הבמה, מאחורי מסך כהה –משתלבת בהתאם  עם קולות הרקע הנשמעים בחלל האולם.

שבעת הדברות של החיות:

1.יצורים עם שתי רגליים הם אויבים;

2. יצורים עם ארבע רגליים הם בני ברית וידידים;

3. חיה לעולם לא תלבש בגדים;

4. חיה לעולם לא תישן במיטה;

5. חיה לעולם לא תשתה אלכוהול;

6. חיה לעולם לא תרצח חיה אחרת;

7. כל החיות שוות, אבל יש חיות שוות יותר;

המשתתפים:קבוצת צעירי גשר בוגרי 'יורם לוינשטיין' - אבי אזולאי, תום אפלבאום, יעל בוטון/יעל שילדקראוס, אמרי ביטון/הלל קפון.  שירי בן כהן (תרנגולת), גל בן עמרה – בוקסר (סוס); עידן גוזלן בתפקיד מר ג'ונס, בנג'מין (חמור); בר גול בתפקיד חתולה, כלבה, תרנגולת; דוראל זילברמן – תרנגולת, מוזס (עורב) איכר; נועה הר ציון – סקווילר (חזיר); אביב כרמי – נפוליאון (חזיר), סיון מסט – מולי (סוסה), כלבה, תרנגולת; דניאל מרוז – פרה, מר ווימפר, מינימוס (חזיר); כרמל קנדל – קלובר (סוסה)

בעידן שבו הכסף קונה הכל, וממשיכי דרכם של מהפיכות חברתיות ופוליטיות חוברים לשלטון הממסדי - הופכת "חוות החיות" לתמרור אזהרה הרלוונטי בימינו, יותר מאי פעם..

הנושאים בהם עסק אורוול כמו, חוסר האינדיווידואליות ושטיפות המוח הבלתי פוסקות מצד השלטון, חוסר הפרטיות, האח הגדול ומשטרת המחשבות מזכירים במקצת את מה שמתרחש בסביבתנו הקרובה. נשמע מפחיד, אך ההפקה הגרנדיוזית מחפה על הכול.

העיבוד הוצג לראשונה בשנות השמונים בהצלחה רבה בתיאטרון הלאומי של אנגליה בבימויו של סר פיטר הול, ומאז מוצג ברחבי העולם.

אולם נגה

מועדי ההצגה: 11, 9, 10 בנובמבר

23, 24 בדצמבר

על אף הנושא הרציני והטעון, ההצגה מהנה ומבדרת.