מי "אני"-בסיפור או בשיר
סיפורים ושירים רבים כתובים בגוף ראשון יחיד-"אני"
.אין זה אומר שהסופר או המשורר כותב על עצמו.ברור שהוא משתמש בידע שיש לו על האדם,לפעמים אפילו מסתמך על איזה ארוע שקרה לו,שקורה לו,אבל מרבית הדברים הוא ממציא מהדימיון.
מה זה טוב?ראשית הוא יכול לספר כל מה שקרה לדמות הראשית של הסיפור ,כי זה כביכול הוא עצמו.אם הוא היה מספר על גוף שלישי הוא או היא,לא מציאותי שהוא ידע מה אותו ההוא חשב באותו הרגע.סיפור או שיר צריך להיות אמין .מציאותי בתחום העולם שלו.
הכותב באותו הזמן של הכתיבה גם נהנה להיכנס לתילבושות ודמויות שונות שבמצב הראלי הוא לא יכול להיות.הוא יכול אפילו לשנות מינו בלי ניתוח.עמוס עוז בספרו המפורסם"מיכאל שלי"עשה שהמספרת בגוף ראשון(אני)היא אשה.ודווקא הצליח יפה לכתב מנקודת הראות של אשה,למרות שהוא ,הרי,גבר.
בסיכום:לא תמיד כשכתוב בשיר "אני"הכותב מתכוון אל עצמו.אף כי לפעמים איזו עובדה אחת או שתיים הן נכונות גם לגביו.
אז במקום לומר "את בשיר ככה וככה",או "אתה בשיר ככה וככה",בניתוח שיר(אין מה לעשות ,אני גם מורה לספרות)אומרים"הדובר בשיר"או "הדוברת בשיר"
טובה יקירתי...
..נהנתי מן ההסבר שלך תודה......
אתי.
לאתי,
תודה.
לאבי,
תודה.שמחה שמצא חן בעיניך.
כל כך יפה , נהניתי גם מדבריך וגם מהתמונה שבחרת שפו.
מי אני בסיפור. טובה.
עצה חכמה הצעת למגיבים לסיפור/לשיר,
סוף שבוע שקט טובה'לה. (פרח) נדב.
אומרים שאני אינני אני ...אז מי אני בכלל....ואם ההוא אינינו אני אז שנינו שקרנים או הזויים או לפחות אחד מהם..מה היתה השאלה?..יפה...החכמת אותנו
לטובה פריש בוקר טוב ..
תודה להסבר ..
שבת שלום...
טובה
תודה על ההסבר ,השכלתי
לטובה
כמה טוב להיכנס לעולם הדימיון ולכתוב סיפור שלמעשה הכל בו אמת אבל בסיפור הדמות של האני הופכת לגיבור על דימיוני שחוה את הארועים בין אם ארועי מלחמות ודם ובין אם מלחמ...
לטובה
כמה טוב להיכנס לעולם הדימיון ולכתוב סיפור שלמעשה הכל בו אמת אבל בסיפור הדמות של האני הופכת לגיבור על דימיוני שחוה את הארועים בין אם ארועי מלחמות ודם ובין אם מלחמות הקיום. רבים לא יצליחו לתאר את חוויותיהם הקשים אם יעלו אותם בגוף ראשון אולם אם הוא הופך להיות גוף שלישי הוא יכול לספר הכל. על דם ,על מעשים שלא היה מעז לספר על עצמו. . אז כמה טוב שישנו גיבור שאפשר לכנותו בכל שם . גיבור שהוא למעשה המחבר.ויחד עם זה הוא גיבור דימיוני.