"אמרו לי שאסור לי לנהוג יותר" חלק ב'

דמנציה היא מחלה הדרגתית ולא תמיד קל לאדם או לסובבים אותה לזהות אותה. בדרך כלל הסימנים הראשונים הם קלים והנטייה היא להתעלם מהם או לתרץ אותם כחלק מהגיל.כשמדובר ביכולת לנהוג. כמו שקורה בירידה קוגניטיבית בכלל, הנהג לא תמיד מודע למגבלותיו ותחילה אולי יתכחש להם, ינסה ל"התגבר" עליהן ולא תמיד ידווח עליהן. מודעות לבעיות אלה אצל המבוגר ואצל בני המשפחה היא השלב הראשון בהתמודדות. ערנות היא מילת המפתח, הסימנים קיימים רק צריך להתחיל לשים לב לפרטים קטנים, לחבר אותם ולחשוב על האפשרות שאולי מדובר על מה שהוא יותר מ"זה הגיל". לפעמים זה באמת הגיל אבל את זה אפשר לבדוק. בדיקה היא השלב הבא, תחילה רצוי לפנות לרופא המשפחה שמכיר את האדם. אתם כמשפחתו, תשקלו האם להסביר להורה, בן או בת הזוג, את הפניה לרופא בסיבה הישירה שבגללה אתם פונים, או להסביר זאת בצורך בבדיקה שאינה קשורה לבעיית הנהיגה (או הזיכרון בכלל) וזאת כדי לעקוף התנגדויות צפויות. בדיקה כזאת עלולה לעורר חששות והגישה חייבת להיות כמובן חיובית עד כמה שניתן. אפשר להציג את הפניה כבדיקה שגרתית במטרה לזהות בעיות קיימות וכיצד לנסות לפתור אותן. רופא המשפחה בדרך כלל יפנה את הקשיש להערכה גריאטרית, היה ואכן תאובחן ירידה קוגניטיבית שמשפיעה על התפקוד (=דמנציה), חובתו ליידע על כך את המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד), הרופא חייב להזהיר את הנהג לגבי הסכנה שעקב מחלתו/מצבו הרפואי/ תופעות לוואי מתרופות ובמקרים מתאימים ולהמליץ לו על הפסקת נהיגה עד לבדיקתו במרב"ד והקביעה בדבר כושר נהיגתו. הודעת הרופא למרב"ד אינה מחייבת פסילת רישיון לאלתר, לאחר בדיקת המרב"ד תועבר למשרד הרישוי המלצתו לעניין מתן רישיון נהיגה, התלייתו או ביטולו של רישיון הנהיגה והחלטתו תקפה בדרך כלל לתקופה של שנה. רישיון הנהיגה לא יוחזר לנהג בתום התקופה, שכן מדובר בפסילה אשר מתחדשת מידי שנה! (מתוך חוזר משרד הבריאות). תהליך שלילת הרישיון אינו מיידי אולם היות שכבר קיים סיכון בהמשך נהיגה, אני ממליץ לנסות ולשכנע את הקשיש להפסיק לנהוג, גם אם ברשותו עדיין רישיון בתוקף. לא אחת אומרים לי "אבל הכול בסדר, לא קרה כלום" זה אולי נכון, אבל למה לחכות שכן יקרה משהו, ולא למנוע ולו גם את הסיכון הקטן ביותר. כדאי כמובן לעשות זאת ברגישות אבל לעמוד על כך. אני גם מציע לפרט ב"אותה נשימה" את החלופות: בן או בת הזוג הם אלה שינהגו מעכשיו, בני משפחה אחרים: בנים, בנות, נכדים ישמשו הנהגים (אני יודע שזה אולי מכביד אבל האחריות שלכם היא להציע, לא לחכות שיבקשו), שימוש במוניות (אפילו מבחינה כלכלית זה הרבה פעמים זול יותר מאחזקת רכב ? הדגישו את זה). במקרים המעטים שלמרות ההסברים והשכנועים הקשיש מסרב להפסיק לנהוג, צריך לחשוב על אמצעים אחרים כמו אפילו מכירת הרכב. העברתו במקרה כזה לאחד מבני המשפחה עלולה לעורר רגשות כעס או טינה לא רצויים כלפי אותו אדם, גם אם הוא הבן או הבת. לסיכום ? ירידה קוגניטיבית בשלבים המתקדמים שלה פוגעת ביכולת הנהיגה של הנהג הזקן. לקיחת הרישיון אינה פשוטה במקרים אלה אבל בלתי נמנעת. הערכות מתאימה והרבה תמיכה מהסביבה עשויים להקל את התהליך הזה ולהקטין למינימום את הפגיעה באיכות החיים של הזקן.