המשך הסיפור על התקווה - הפעם רומניה בולגריה

כמו שהבטחתי נתחיל מהתחלת הסיפור על ההמנון הלאומי, אחרי שהכרנו את נפתלי השובב, נמשיך לבולגריה, נגיע לרומניה ומשם נחזור לישראל ובעוד כמה מקומות בדרך. סך הכל סיפור מעניין, מזכיר אגדת ילדים ולכן אין בו חומרים העלולים לפגוע באף אחד. מתאים לאוהבי ההסטוריה ונוסטלגיה ולי מתאים לפרסם כאן, כי זה מקום כלבבי להכין בו את הארכיון לקראת פרוץ הסרט בלי שצף קצף של תגובות שתופסות לי את כל החנייה של הפוסט שהיא חינמית לחברים או למבקרים שהגיעו ונשארו לקרוא.  תחילת המסע להכנת התסריט החלה בבולגירה בנמל בלצ'ק. לשם הוזמנתי במסגרת פסטיבל קולנוע שנקרא: בארמון. האמת לא ידעתי על המקום הרבה פרטים. רק כשהגעתי לשם ותוך כדי שיחות עם אנשי קולנוע ומנהלי המקום הבנתי שאני נמצא במרכז סיפור שאני חייב להכירו היטב. אני נולדתי ברומניה, לא הכרתי הרבה ממה שהתרחש שם במהלך 67 השנים שעזבתי אותה והייתי בארץ  את בולגריה הכרתי רק דרך חברים תושבי יפו ממוצא בולגרי. עוד ידעתי ששני המדינות הללו הם בחזקת מדינות ידידות לישראל, היו שם גם צרות אבל היתה גם אהבה, כמו בכל מערכת יחסים בין זוגות ומדינות. תוך כדי שוטטות בארמון הבנתי שהוא היה שייך לרומניה (הם קנו אותו בכסף מלא) וכאן החרה המלכה מריה לבלות בו את הקיצים, התאהבה במקום הנפלא, וכאן התרחש אירוע שאיני זוכר כמותו. המלכה הרומניה שהיתה אהובת העם, ביקשה בצואתה כי לאחר מותה, יוצא ליבה מגופה ויוטמן בכנסיה קטנה: סטלה מריס, שמה. ואכן כך היה, המלכה הובאה לקבורה ברומניה וליבה נשאר בבלצ'יק בולגריה. מדוע ביקשה זאת? זה מבחינתי היה ארוע מחולל בשפת הקולנוע. רציתי להבין יותר את רצונה ואת מה שהתרחש שם. לפני שנמשיך תמונה של עיר הנמל בלצ'יק (דג קטן) ממבט אוירי, לעיר יש שם נוסף, העיר הלבנה וזה בגלל ההרים שמסביבה. תוך כדי הפסטיבל חיפשתי פרטים על העיר ועל המלכה הרומניה מריה. מנהל המקום היפנה אותי לויקפדיה ושם הצביע לי על משהו מעניין שקשור גם ליהודים שברחו מאירופה ועל היחס של הבולגרים והרומנים כלפי הפליטים היהודיים, וזה היה עוד לפני השואה. אניית המעפילים הִילְדָה אספה 728 פליטים מצ'כוסלובקיה והפליגה לכיוון נמל העיירה בלצ'יק במטרה להמתין לפליטים נוספים מיוגוסלביה. בשלהי 1939 בעיצומו של החורף הגיעה האנייה לעיירת הדייג והנופש אשר הייתה בעת ההיא תחת שלטון רומניה. הפליטים מיוגוסלביה השתהו, המים קפאו סביב הספינה, מלחיה נטשו אותה, בקרב נוסעיה היהודים הייתה תסיסה ולבסוף לאחר כחודש ימים הורשו לרדת ממנה. השתהותה הרבה של הספינה על נוסעיה עוררה עימות מול הנהגת העיירה אשר הלינה על התנהגות מלחיה וכמות הנוסעים שהציפה את הכפר. האספקה בכפר לא הספיקה לכל הפליטים ועשרות מזחלות שלג נשלחו לעיר דובריץ' כדי להביא מזון לפליטים. בית המרחץ הנטוש בארמונה של המלכה מריה מרומניה, שימש כאתר התקלחות ראשון למעפילים לאחר שבועות ארוכים. ב-8 בינואר 1940 לאחר שהפשיר הקרח עזבה הספינה את נמל בלצ'יק בדרכה לאיסטנבול ומשם לארץ ישראל‏. עד כאן הציטוט. התמונה האחרונה לפוסט זה היא של ליבה של המלכה מריה שהיה מונח בתוך הכנסיה הקטנה בארמון הקיץ שלה בבלצ'ק בולגריה עד כאן להפעם ויש עוד הרבה, אני מעלה פוסט מדי יומיים כדי שכל הארכיון יהיה מסודר וחברים מחו"ל מבקרים בו, מעתיקים, מסדרים ומתרגמים את החומר כי הסרט הוא בשיתוף גורמים מהארצות שהזכרתי ששמחו מאוד לשמוע על ההתענינות בסיפור. סוף שבוע נפלא לכולם, רק טוב והרבה בריאות שלווה ויצירתיות