האם הסמל נחוץ לנו ככותבים וקוראים (דיון תיאורטי)

דיון על שימוש בסמלים שלנו כיוצרים

האם יש סמלים אוניברסליים שעל המשורר להשתמש בהם? פינת התיאוריה

בשיחה בפרטי טענה חברה שכל אחד יכול לעצב לו סמל כרצונו. אני טענתי שיש סמלים אוניברסליים, וככותבים רצוי שנכיר אותם ונשתמש בהם. מצאתי חיזוק לדעתי בהרצאה על השאלה מדוע הקבלה התקבלה בקלות בעולם היהודי. גרשון שלום טוען שהסיבה היא שהיא השתמשה בסמלים אניברסאליים המדברים לתת מודע האוניברסלי של כולנו. הקבלה בעולם הסמלים מדברת בארכיטיפים. לכן הציפור מסמלת את האינטואיציה, חוליית קשר בין השמיים והארץ (ראה את הציפורים בשירה של תותינקה), וגם מסע. העץ הצמח - את התפתחות חיי הנפש לעומת חיי היצר; המים - מסמלים את הישות החיה, את הדבר שכל הזמן מתנועע וחי. הם מסמלים את הזרימה מן הלא מודע אל המודע; הים מסמל את הלא מודע הקולקטיבי. הכד מסמל יצרים. הבאר - יסוד נקבי; סוס מייצג את הנפש החייתית הלא אנושית (מתוך הרצאה של ד"ר פנטל 1988).
אני לא טוען שעכשיו יש לנו סט של סמלים שאסור לחרוג מהמשמעות שלהם בכתיבה ולתת להם משמעות חדשה. אני טוען שכדאי לנו להכיר את התיאוריה הזו, ואולי גם להשתמש בה.

.

מהו סמל לפי מונחון לספרות של ריבלין?

"סמל (symbol) - משהו העומד במקום משהו אחר. זה יכול להיות מילה או ניב, שם של אדם, מקום, מוצג, בעל חיים, עץ וכד' שיש לו משמעות עצמית משל עצמו, אבל הוא נתפס גם כמייצג וכממחיש תכונה או רעיון, רגש או שאיפה, מושג או פעולה אחרים...
בספרות העולם יש הרבה סמלים מוסכמים. כמעט כל תופעות הטבע מתפקדות כסמלים בספרות: כוכב, שמש, גשם, עונות השנה, יום, לילה, חושך, אור; בעלי חיים כמו נשר, יונה, נמלה, דבורה, נחש לתולעת הרבה ממעשי האדם הועלו לדרגת סמלים בספרות בלשון: דרף, גשר, בית וכו'. ..
יש סמלים לאומיים, ויש מערכות של סמלים אישיים לסופרים ומשוררים מסויימים. כדאי להיזהר מחיפוש מוגזם אחר סמלים ביצירה. אך מצד שני אי-הבנת הסמלים פירושה קריאה שטחית והחמצת המשמעות האמיתית. לעיתים נתקשה בפיענוח הסמלים הפרטיים של יוצרים מסויימים"

תגובות שקיבלתי

בתשבע

ה'. 26 נוב. 15 בשעה 09:29

איתן  בוקר חמישי טוב  קראתי את מה שנאמר על הסמלים הקולקטיביים הצרובים בנוכבני אדם, עליהם וודאי בנויה פרשנות החלום, וכמו בחלום הדברים שזורים גם מהפרטי וגם מהכללי, אני במילותיי אתמול השתמשתי מבלי לקרוא את המאמר שממנו ציטטת  במים כמטפורה לתהליך מהתת מודע  למודע, הוכחה גם לטענה במאמר [כללי]  וגם לדבריי שבחרתי מטפורה אישית  ,כנראה שהסובייקטיביות שלנו מועתקת מהאובייקטיביות, כל מה שהוא קערתי ושקוע  יהווה פרשנות ניקבית כי זאת אותה  סיטואציה של הכלה קבלה איסוף חיבוק אימוץ נשיות ניקביות הריוניות, הזכר מנקב בנקבה ובתוך הנקב חלל פנוי נעשה מעשה אלהי יחודי יצירתי שבא מהאיחוד  והשלם ויכול להיווצר רק במקום מכיל עוטף חומל  מגן אוהב. והרי לך איזו אמת שעליה נכתבו מילים שמנסות לתאר את מה שמאחרי  המעשה הרגש הרוח   והיצירה הבראשיתית

 ,

כתיבה יוצרת: אין רע בדיונים מסוג זה בקהילה כותבת, שירה או פרוזה לא משנה. אך גם דיונים מסוג זה צריכים להיפתח בעקבות תוכן הודעה.

 קישור , לינק

m/subjects/sifrut/terms.htm">http://www.ohel-shem.com/subjects/sifrut/terms.htm

כל כותב, ותיק כמתחיל, רצוי לקרוא, להיזכר ולרענן מושגים ספרותיים, בין אם הם קשורים לשירה או לפרוזה.

תותינקה: איתן אם אתה רואה חשיבות בפרסום, ואני נוטה לסמוך על שיקול דעתך,חליפת המכתבים בנושא זה עם בתשבע - אזי אין הדבר "אבוד" ועדיין תוכל לעשות זאת במגמת עניין לכלל המשתתפים בקבוצה שלנו..

הנה שיר מלא סמלים של רחל המשוררת:

עֵץ אַגָּס

יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה... אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ

עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב.

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ

עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ

בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –

אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ

זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!

כאמור אין זה קשה לזהות את הסמלים בשיר זה: האביב מסמלים את התקווה, וידוע שנכתבו כאשר רחל הייתה מאד מאד חולה בשחפת. הלבלוב גם הוא מסמל תקווה. הסתיו האכזר, השינה מסמלים את חוסר התקווה את היאוש.