רגע נצחי חולף

לזמרת היו רגלים יפות

וגם החצאית הייתה די קצרה.

היא שרה בשלוש שפות, 

שרה שרה וכלום לא קרה.

ואז נזכרתי בגיטריסט אחד מלוכלך,

ששמעתי פעם, רחוק כל כך.

מיוזע, לא מגולח,

עייף, מוזר כזה, לא שייך.

בוץ תחת ציפורניו, בלוריתו דבוקה,

חולצתו לבנת מלח, בלויה, מחוקה.

פניו רחוקים, מלאי שתיקה.

הוא לא שר, רק עצם עיניים עייפות.

ידיו במיתרים מנחמות ומלטפות.

גיטרה דלה, בלי מלים ושפות,

רק צלילי המנגינות ההן, המכושפות.

הטיפות המרות שאין להן מלים לדבר,

הדמעות  שאי אפשר להכילן יותר.

העולות ממעמקים כיין החומר,

צורב וחריף, מתוק, מר ומעורר.

רגלי הזמרת לא ירדו במרתף,

עצב דורך בגת יחף.

גיטרה בוכייה וחייל עייף.

רגע נצחי,  חולף.