נאום יום ההולדת ה-40 של בתי מאיה

חברים יקרים

חשבתי לחלוק איתכןם את נאום היומולדת שלי שהקראתי במסיבת יום הולדתי בקהילת "חירם" בחמישי האחרון:
אני מאוד נרגשת לחגוג פה את הכניסה לעשור החמישי לחיי..בעיקר לאור השנה שעברה שבה מאוד כאבתי את יום הולדתי...עד כדי כך שאזניי היו סתומות ובקושי יכולתי לשמוע את הברכות. מיד אחרי היומולדת חליתי והושבתתי לשבוע...
אז השנה המצב שונה בערך ב 180 מעלות..
בשנה האחרונה עברתי שינוי עצום, שלא האמנתי שיקרה.
הגעתי לכאן מיואשת, אבודה וחסרת כל תקווה ועתיד, להרגשתי. הרגשתי שהחיים כבר מאחוריי ומה שנותר לי הוא רק לחכות למותי, שאני לא מעזה ליזום בעצמי...
הפתעתי את עצמי בתחומי העבודה, ההתמדה, ההסתדרות במסגרת בלי לבעוט יותר מדי ואפילו בתחום החברתי ותפישתי את החיים ואת עצמי. וגם לרכוש שליטה באכילה שלי למדתי והצלחתי לרזות באופן יזום לראשונה בחיי..
עברתי סדרה של מפחי נפש וכאבי לב קשים בתחום החברתי ולמדתי לסתום את הפה ולהפסיק לרכל...לא חשבתי שזה אפשרי..
כיום אני מחכה לעתיד, לסגירת המינוס, לחידוש רישיון הנהיגה ואז לקנות רכב משלי, לחזור לרקוד וללמוד מקצוע משמעותי, כנראה בתחום הטיפול.
מקווה שגם חברי הקהילה שלא מכירים אותי באופן ישיר, אלא רק מסיפורים, יכירו אותי בעצמם.
אני מקווה להמשיך בכיוון הזה ומעל לכל לזכות באהבה טובה וארוכה.
אני רוצה להודות לכל חברי הקהילה ולצוות שמלמדים אותי איך לחיות בטוב, שמכילים אותי ומעודדים אותי לפרוץ את גבולות דמיונותיי ומעשיי.
אני מודה על ההזדמנות להציל את חיי, להתחיל מהתחלה.
תודה לכולכם. אני אוהבת אותכם.