פרק ב - היחס אל המין ואל המיניות במקרא

פרק ב: היחס אל המין ואל המיניות

קנוהל קובע כי בחלקים מסוימים של תורת הכהונה ישנה גישה הניכרת בעיקר בחוקים הניתנים למשה כי קדושתו של האל מנוגדת מעצם הווייתה למיניות האדם. מתח זה בא לידי ביטוי בתפיסה כי בעצם קיום יחסי מין נוצרת טומאה, כך גם בקרי, בלידה, בנידה בזב ובזבה. גם הרחקתן של הנשים מן הפולחן הכהני משקפת את ההשקפה שיש לחצוץ בין הקדושה למיניות.[1]

מצד שני ניתן לגלות יחס חיובי למיניות האדם בחלקים רבים של המקרא.

בראשית פרק ד

וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת־יְקֹוָק:

המילה "ידע" מתקשרת עם "עץ הדעת" מהפרשה הקודמת והיא מרמזת שוב שההתנסות בעץ הדעת לא הייתה דבר שלילי. כמו כן "ידע" מתפרשת בצורה חיובית במקרא [2]וגם במילים "קניתי איש את ה'" ניכר יחס כבוד הניתן לאלוהים, כשותף במעשה ההולדה.

גם החוק המקראי מגלה יחס חיובי לחיי המין בין בעל ואשה:

שמות פרק כא

אִם־אַחֶרֶת יִקַּח־לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:

(יא) וְאִם־שְׁלָשׁ־אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:

חז"ל ראו בקיום יחסי מין סדירים עם אשתך מצווה חשובה. כבר במכילתא, ואף אצל פרשני ימי הביניים, ואף אצל כמה מהפרשנים המודרניים, סבורים כי הכוונה במושג "עונה" היא לזכויות האשה בתחום חיי האישות שאין הבעל רשאי למנוע ממנה (שמות, עמ' 133). בקטעים שלהלן ברורה העמדה ההילכתית בסוגיה זו.

בן עזאי אומר, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות... אמר לו רבי אלעזר:... בן עזאי  נאה דורש  ואין נאה מקיים. אמר לו בן עזאי: מה אעשה, חשקה נפשי בתורה, (משנה מסכת פאה פרק א).

 המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות בית הלל אומרים שבת אחת התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת אחת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר: (משנה מסכת כתובות פרק ה, משנה ו ).

מתני'. המדיר את אשתו מתשמיש המטה, ב"ש אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים - שבת אחת. העונה האמורה בתורה, הטיילין - בכל יום, הפועלים - שתים בשבת, החמרים - אחת בשבת, הגמלים - אחת לשלשים יום, הספנים - אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.  (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סא עמוד ב )

היחס למיניות במקרא ואצל אלוהים הוא אמביוולנטי כבר בסיפור גן העדן. האדם ואשתו כלל לא יודעים שהם יצורים מיניים וכי מצופה מהם שיתרבו. זהו ידע שה' לא רוצה שיהיה ברשותם, והם זוכים בו רק לאחר שחטאו והפרו מצוות האל. הידע שהם זכו בו לפי דעת פרשנים כמו רעב"א  וקויפמן  היה כל כולו ידע מיני:  "העץ לא הנחיל להם איפוא דעת עליונה אלוהית", אלא נתעוררה באדם החמדה המינית. "החמדה המינית נחשבת כאן לחטא היסודי... ליצר הרע. רק אחרי זה ידע האדם את אשתו... לפי השקפה זו הייתה הפרייה לא ברכת ה' אלא פרי חטא. השקפה זו מובעת גם בתהילים נ"א, ז: 'ובחטא יחמתני אמי'... המקרא רואה את המשגל ביסודו כחטא".

קנוהל אינו מסכים עם דעתו של קויפמן ש"דעת טוב ורע" מתמצית בתאווה מינית. הוא מצביע על כך כי במלכים ג' המשמעות של הביטוי היא יכולת שיפוט מוסרי וחכמה:

מלכים א פרק ג

"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה:

(י) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה:

(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא־שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:

(יב) הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא־הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא־ יָקוּם כָּמוֹךָ."

גם בשמואל א, יד, יז, מדבריה של האשה החכמה לדוד, ניתן להבין כי דעת "טוב ורע" קשורה לעשיית צדק ומשפט. 

קנוהל מצביע על ביטויים בבר' פרק ג' שמוכיחים כי מדובר על ידע לאו דוקא מיני, שכן ידע זה אינו מאפיין את אלוהים (אם כי אולי הוא מכיל גם את התודעה המינית): "הן האדם היה כאחד מאתנו לדעת טוב ורע"...

לדעת קנוהל, לא היה בסיפור של J "חטא קדמון". אלוהים עצמו רצה שהאדם ואשתו יחדלו להיות ברמת מודעות של ילדים, מבחינה מינית ומוסרית, ולכן הוא שתל שם את עץ הדעת, וזימן להם את הנחש, ואולי אף אמר לו מה להגיד. (קנוהל, עמ' 31). לדעה זו שותף גם קאסוטו (מאדם ועד נוח, עמ' 108 – 109) הסבור כי גזרות ה' אינן בבחינת עונשים אלא תיקונים לטובת המין האנושי.

קשה לומר כי במעשה אכילת פרי עץ הדעת רכשו האדם ואשתו את התאווה למשגל. הרי שום דבר מסוג זה לא קורה בגן העדן. הם בסה"כ רוכשים שם את הבושה המינית שהיא שייכת יותר לתחום המוסר. האקט המיני הראשון מתרחש מחוץ לגן העדן והיחס אליו מצד הכותב נראה כחיובי.

מה אם כן היה חטאם של אדם וחווה?

אדם וחוה איימו לפרוץ את הגבולות המבדילות בין אלוהים ואדם:

לדעת קנוהל יש הבדל משמעותי ביחס להעברת התכונות האלוהיות בין שני הסיפורים. בתורת הכהונה (בראשית פרק א) זהו חלק מתהליך מתוכנן היטב. אבל בסיפור שבפרק ב' j הדבר נעשה  באמצעות מרד וחטא. לכן נוצר מתח מתמשך בין בני האדם והאל.

העובדה שבני האדם השיגן את הידע האלוהי מאיימת על משפחת האלים:

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:

(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:

(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בר, ג, כב – כד).

גישה זאת של איסור חציית הפער בין האל לאדם בולטת במקומות נוספים במקרא:

בראשית פרק ו

(א)יְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:

(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:

כאן הגבול שנחצה הוא חיי אלמוות, ולכך אלוהים אינו מסכים:

בראשית פרק יא

(ד)וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־ הָאָרֶץ:

(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:

(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:

הגבול שנחצה הוא רצונם של בני האדם לחיות בשמיים, ולכן הם נענשים.

על התנגדות של המקרא לחציית גבולות בין אדם ואל אנו שומעים ביחזקאל, כח, יח; בישעיהו יד, יב – טו; שם הביקורת מופנית כלפי מלכים, אבל במקור J ישנה דמוקרטיזציה של יחסי האלוהות עם האדם, לכן המתח הזה כולל את כל המין האנושי.

[1] קנוהל, עמ' 26. יולדת ויקרא יב, ב-ד; קיום יחסי מין, ויקרא, טו,יח; קרי (שם, שם, טז; נידה, שם שם, יט-כא; זב, זבה (שם, שם, ב-ד, כה – כו; מקורות נוספים: שמ' יט,טו; שמ"א כ, כו; כא, כה;

[2] שמות פרק לג ; לדעת מאיר שלו המילה "ידע" לא מביעה אהבה: האדם ידע את חוה, קין ידע את אשתו – אין כאן שום רמז לאהבה (שלו, ראשית, עמ' 13)

(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְקֹוָק רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:

בראשית פרק יח

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו:

עמוס פרק ג

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־עֲוֹנֹתֵיכֶם: