מלאכה מס' 3 בקבוצת ימימה

לחברי קבוצת ימימה שלום (3)

למרות שהצלחתי במלאכות שהטלתי על עצמי מאז פגישתנו, (מלאכה היא משימה שאתה לוקח על עצמך וכן הדיווח עליה לקבוצה), הרי ההתמודדיות האלו עם עצמי, עלולות לייאש ולהביא אותי למחשבה שיש לי עוד כל-כך הרבה מה לתקן, והדרך עוד כל-כך ארוכה, שמי יודע מתי אגיע אל השלווה והנחלה.

אבל היום אדווח לכם על מלאכה מצלחת שביצעתי או שהתנסיתי בה השבוע:

פתרון קונפליקט עם בן-דודי

יש לי רק בן-דוד אחד, מצד אבא שלי, רק שנינו נושאים את השם קליש במשפחתי,  ואיתו יש לי קשר עמוק כבר הרבה שנים. אני גם מאד מעריך אותו, כאדם ממש טוב.

שנינו נרתמנו לפרוייקט משותף, של מציאת יומני המלחמה של סבנו ממלחה"ע הראשונה, שהיו בידי אבי ז"ל ונעלמו לפני 15 שנה עם מותו של אבי.

תוך כדי עיסוקי הזה אני התחלתי לצבור כעס כלפי בן-דודי. שמתי לב שאני משקיע הרבה מאמצים בפרוייקט והוא לא משקיע כלום. אני מתקשר אליו והוא לא מחזיר לי טלפונים. נזכרתי שאבי תמיד אמר שבן-דודי לא יודע לקיים הבטחות. לא שמתי לב שאני שופט אותו ממקום של "חסימות".

מה שהתחיל להרגיז אותי יותר ויותר היה שבן דודי חשד באבי שהוא מכר את היומנים האלו למוזיאון בוינה, תוך הפרת אמונים כלפי המשפחה (שכן היומנים היו שייכים לכל המשפחה), בשביל בצע כסף. הוא ביקש ממני לבדוק ביומנים האישיים של אבי ז"ל שמות מסויימים של מכרים החיים בוינה שיוכלו לעזור לברר את העניין ואפילו לטלפן למכרה משותפת העובדת בארכיונים של וינה. אני סברתי שיש לחפש בארכיון של הקיבוץ בו חי אבי, ולא לפתוח בכיוון חקירה שיוצא מראש מההנחה שאבא שלי אדם לא ישר.

לא שיתפתי את בן-דודי במחשבות אלו, כי הוא לא התקשר אלי, ואני חשבתי שעכשיו תורו להתקשר אלי, והמשכתי לצבור כעס.

 ואז ביום ראשון הבן שלי ביקר אצלי, ואני סיפרתי לו את כל הסיפור. הבן שלי אמר לי: "אתה צריך להתקשר אליו ולדבר איתו על זה. הרי אתה אוהב אותו, אז למה שיחסיכם יתקלקלו בגלל דבר זה?"

לאט לאט הבנתי שבעצם כל הסיטואציה עושה לי רע. המצב הזה של כעס, ושל השמצת בן-הדוד לא טוב לי. הבנתי שאני פועל ממקום של חסימה, של אגו. למרות שלגופו של ענין אני צודק, וזוהי חוסר רגישות של בן-דודי כאשר הוא מבקש ממני עזרה בהכפשת שמו של אבי.

בקיצור, הגעתי הביתה אחרי הפגישה של הקבוצה שלנו,  ומיד הרמתי טלפון לבן-דודי שהיה בחופשה באילת. הרגשתי תוך כדי שיחה, שאני כבר לא כועס עליו, אלא רק רוצה להסביר לו מדוע הכיוון הזה של החקירה לא נראה לי.

הסתבר שהוא באמת לא ממש מתעסק בפרוייקט. הוא גם לא נקט מהלכים בוינה. אני לא יכול להגיד שהוא ממש הבין את הרגישות ואת הפגיעה שלי, אבל הסכים להפסיק את כיוון החקירה הזה בוינה.

הבנתי שאני צריך לקבל אותו כמו שהוא, גם עם השטחיות הרגשית המסויימת. אין טעם לכעוס עליו, כי זה הוא, ואני ידידו שנים רבות, ויש לו גם מעלות רבות.