על חשיבותו של זיכרון היסטורי
פרשת "בוא" – על חשיבות ה"זכרון ההיסטורי - הקיבוצי"
"קיום טכסי זכרון חגיגיים לציון מאורעות היסטוריים הינו מנהג עתיק שעדיין נפוץ במזרח-התיכון. בעת החדשה טקסי זיכרון אלה הם אירועים ממלכתיים, ואילו בימי קדם צוינו בדרך-כלל כימי מועד או צום. במדינות החדשות והעצמאיות במזרח-התיכון ובמקומות אחרים נוספו ימי-שנה היסטוריים חדשים לזכר מהפכות ושחרורים..." (ברנרד לואיס "ההיסטוריה, זכרון, שיחזור, המצאה").
עמים המשתחררים משעבוד, חברות חדשות, ותנועות חדשות, נזקקות ל"זכרון היסטורי- קיבוצי", כדבק המלכד את חבריהן, ומאפשר להם קיום לאורך זמן. תופעה זו ידועה למעצבי החינוך בארצנו ולכן "תולדות הציונות" תופסות כמעט ממחצית הזמן המוקדש להיסטוריה בחטיבה העליונה. בעבר לימדו גם בבתי-הספר הקיבוציים תוכנית לימודים שהוקדשה לתולדות הקיבןץ ותנועת הפועלים בארץ.
מכל מקום, בפרשתנו, ניכר כי מחבר התנ"ך, ואולי אותם שעיצבו את התרבות היהודית הקדומה, היו מודעים מאד לצורך בטיפוח "זכרון היסטורי-קיבוצי", כבר בהכנות לשיחרורו של העם. המכות עוד לא תמו, העם עוד לא יצא ממצריים, ובמקום להתכונן למסע הארוך, להתאמן למלחמה, העם מקבל הוראות ומצוות שונות לשימור זכרון יציאת מצריים. האמצעים לשימור הזכרון וליצירת זהות לאומית חדשה הם מגוונים:
"החודש הזה הוא לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". שינוי לוח השנה ולפעמים גם ספירת השנים, היא תופעה נפוצה במהפכות גדולות. למשל, כך קרה במהפיכה הצרפתית,שם שינו את כל חודשי השנה, וכך קרה גם במהפיכת אוקטובר כאשר שם עברו מהלוח הגריגוריאני ללוח היוליאני.
חג הפסח שבני ישראל מצווים לחוג אותו מעתה ועד עולם: "והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם".
"שבעת ימים מצות תאכלו". חכמים מסבירים, את הצורך בפעולות מעשיות וטקסים מוחשיים לשימור הזכרון ההיסטורי (בני ישראל עזבו בחיפזון את מצריים ובצקם לא הספיק להחמיץ) בעיקרון: "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" כלומר העשייה מחנכת את האדם יותר מהחשיבה והלימוד.
המחוקק לא הזניח גם את הצד האינטלקטואלי והלימודי של הזיכרון. בפרשה שלנו נזכרת שלוש פעמים המצווה להעביר לבנים את הידיעה ההיסטורית על מה שקרה במצריים: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". הדגש כאן הוא על החובה של ההורים להעביר את המורשת ההיסטורית לבנים. על פרשה זו מבוסס בהגדה הקטע של ארבעת הבנים השואלים על פשר מצוות סדר פסח.
"והיה לך לאות על-ידך ולזכרון בין עיניך". כאן נמצא הבסיס ההלכתי למצוות הנחת תפילון (המכילים גם טקסטים הקשורים ליציאת מצריים).
בפני משה, שיצא ממצריים בראש עם של עבדים, ללא מסורת, ללא חיים לאומיים וחברתיים עומדת משימה לא קלה – להפוך אותם במהלך הנדודים במדבר לעם במלוא מובן המילה. אנו נראה בפרשות הבאות כיצד הוא עושה זאת, ואם אפשר ללמוד ממנו משהו.
אך לא רק משה צריך לעסוק בהנחלת הזכרון. כל משפחה צריכה להעביר את הזכרון המשפחתי מדור לדור, ודווקא בדורנו שממשפחות רבות נגדעו ענפים שלמים. וגם כל חברה צריכה להעביר את הזכרון ההיסטורי שלה מדור לדור. זה נכון לגבי כל קיבוץ ולגבי כל ישוב. אם לא נעשה כך, נגדל אנשים רדודים והקשרים בתוך אותה חברה יחלשו.
פרשת בוא