ניתוח שיר

ניתוח שיר

נוצה שחורה לי 
הרמתי אותה
כוחותיי האפלים שבו
הטלטלתי למטה,
כדיו שקוף כתבתי,
כל מחשבותיי הרגעיות,
מילותיי נמחקו בדמעות,
מלוחות,
צורבות,
נוצתי נפלה,
חסרת נשימה, מרוטה,
כוחותיי האפלים שבו אליי-
נוצתי עלתה מעצמה.
ציפור חשפה נוצותיה,
הסירה כנפיה,
מכתימה מחשבות שקופות
מטשטשת בעצב.

שירה של Noampeace שהועלה בקהילת כתיבת שירה בימים האחרונים.

מדי פעם כאשר מועלה שיר סתום ויפה במיוחד אני חש רצון לפרש אותו. עבורי זה אתגר כמו לפתור חידה. פעמים  איני קולע לכוונת הכותב, אבל זה לא נורא. מרגע שהשיר התפרסם זכותו של כל קורא לפרשו כרצונו.

אני תמיד מנסה לפענח מהי הסיטואציה הבסיסית המתוארת בשיר.

בשירה של נועם מתוארים שני מצבי רוח קיצוניים של הדוברת:

 פעמים היא מתמלאת כוחות (אפלים),

"נוצה שחורה לי 
הרמתי אותה
כוחותיי האפלים שבו"
 

ופעמים היא מרגישה חסרת אונים

כדיו שקוף כתבתי,
כל מחשבותיי הרגעיות,
מילותיי נמחקו בדמעות,
מלוחות,
צורבות,
נוצתי נפלה",

הנוצה היא דימוי לדעתי לתהליך הכתיבה (פעם היו כותבים רק בנוצה).

אם אני מבין נכון הדוברת יכולה לכתוב רק מהמקום האפל התוקפני ולא מהמקום הרך הרגיש הדומע.

כך עולה מהשורות האחרונות:

"כוחותיי האפלים שבו אליי-
נוצתי עלתה מעצמה.
ציפור חשפה נוצותיה,
הסירה כנפיה,"

הדוברת כותבת רק מהכוחות האפלים שלה (הנוצה השחורה היא סמל לאותם כוחות).

"ציפור חשפה נוצותיה" מתכתב עם "חשפה שיניה". "הסירה כנפיה" מתכתב עם הביטוי "להסיר את הכפפות". כל אלו ביטויים מלחמתיים ותוקפניים.

זהו, מבחינתי השיר פוענח. רק אוסיף שלדעתי זהו שיר מאד יפה וברמה ספרותית מאד גבוהה מבחינת דימויים ומטאפורות. יישר כוח נועם.

איתן קליש