מוטקה > בלוגים > איתנקה > סיכום נושא: מין, אהבה, ופריון במקרא

סיכום נושא: מין, אהבה, ופריון במקרא

סיכום

בסיכום רציתי לכתוב על שתי דילמות שעולות מהנושאים שכתבתי עליהם.

ישנו פארדוקס בתחילת סיפורי המקרא, ליתר דיוק בג' הפרקים הראשונים, שמתמצה בשאלה מה היה חטאם של אדם וחוה. לכאורה אלוהים רצה שהם יפרו וירבו, למעשה הוא שלל מהם בגן העדן כל תודעה מינית, ורק כאשר הפרו את איסורו הם יכלו להתחיל להתרבות. העובדה שהתודעה הראשונית שזכו בה הייתה תודעה מינית, ושלמעשה שלהם התלווה עונש יצרה אצל פרשן חשוב כמו קויפמן, את ההכרה שהחמדה המינית נחשבת כאן לחטא היסודי... ליצר הרע. רק אחרי זה ידע האדם את אשתו... לפי השקפה זו הייתה הפרייה לא ברכת ה' אלא פרי חטא. השקפה זו מובעת גם בתהילים נ"א, ז: 'ובחטא יחמתני אמי'... המקרא רואה את המשגל ביסודו כחטא".

לדעת קנוהל, לא היה בסיפור של J "חטא קדמון" מיני. אלוהים עצמו רצה שהאדם ואשתו יזכו בדעת, והדעת אינה דוקא רק חמדה מינית, ולכן הוא שתל שם את עץ הדעת, וזימן להם את הנחש, ואולי אף אמר לו מה להגיד. לדעה זו שותף גם קאסוטו הסבור כי גזרות ה' אינן בבחינת עונשים אלא תיקונים לטובת המין האנושי.

קשה לומר, לדעתי, כי במעשה אכילת פרי עץ הדעת רכשו האדם ואשתו את התאווה למשגל. הרי שום דבר מסוג זה לא קורה בגן העדן. הם בסה"כ רוכשים שם את הבושה המינית שהיא שייכת יותר לתחום המוסר. האקט המיני הראשון מתרחש מחוץ לגן העדן והיחס אליו מצד הכותב נראה כחיובי.

מה אם כן היה חטאם של אדם וחווה?

לדעת קנוהל חטאם של אדם וחוה היה בכך שאיימו לפרוץ את הגבולות המבדילות בין אלוהים ואדם:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:"

העובדה שבני האדם השיגו את הידע האלוהי מאיימת על משפחת האלים. חיי אל-מוות יהיו איום נוסף.

(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בר, ג, כב – כד).

גישה זאת של איסור חציית הפער בין האל לאדם בולטת במקומות נוספים במקרא:

(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה (בראשית, ו).

כאן הגבול שנחצה הוא חיי אלמוות, ולכך אלוהים אינו מסכים. אין זה מקרה שקטע זה צמוד לסיפור המבול.

מקרה נוסף של חציית גבולות נמצא בבראשית פרק יא

(ד)וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־ הָאָרֶץ:

(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:

(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:

הגבול שנחצה הוא רצונם של בני האדם לחיות בשמיים, ולכן הם נענשים.

על התנגדות של המקרא לחציית גבולות בין אדם ואל אנו שומעים גם אצל הנביאים, ביחזקאל, כח, יח; בישעיהו יד, יב – טו; שם הביקורת מופנית כלפי מלכים, אבל במקור J ישנה דמוקרטיזציה של יחסי האלוהות עם האדם, לכן המתח הזה כולל את כל המין האנושי.

ביחס לפריון, אפשר לשאול מדוע ה' מעוניין שבני האדם "יפרו וירבו" (ברכה זו ניתנת בפרק א ו-ח בבראשית, וגם לאבות ולאמהות?

ג'ק מיילס – מפרש את רצונו של אלהים בצלם באופן בדומה ללוברבוים: אלוהים יוצר את האדם משום שהוא חפץ ב'צלם'. הוא חפץ במין האנושי כ'צלם', אם כי המשמעות של מושג זה אינה ברורה. הוא מעוניין שבני האדם יפרו וירבו, כי אז יהיו הרבה צלמים שלו. המשמעות המעשית של 'צלם' ניתנת בצו הבא המצווה על האדם לשלוט בטבע.

לדעתי הפרושים של חכמי יה"ב, קולעים לשאלה מדוע אלוהים רוצה ב"פרו ורבו", וכבר אמר זאת ישעיהו: "כִּי כֹה אָמַר־יְקֹוָק בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד" (ישעיהו פרק מה, יח).

אבל הסיבה העיקרית לדעתי היא שנראה לי כי הביטויים של ברכת הפריון נוצרו כפולמוס עם הסיפור המיתולוגי "אתרח'סיס" (2000 לפנה"ס בערך). בסיפור זה מתואר המבול שהוריד אנליל על בני האדם. בני האדם התרבו יותר מדי והפריעו את שנתו של אנליל. הוא עושה כמה ניסיונות לצמצם את מספרם, וכאשר הוא אינו מצליח הוא מחליט להשמיד את האנושות. כלומר במיתוס זה ריבוי האנשים הוא קללה.

כבר דיברנו על כך שתפיסת המסופוטמים הייתה שהארץ והשמיים נוצרו למען האלים. במקור J , כידוע ביקורת המקרא רואה את התנ"ך כמורכב מ-4 מקורות: J – E-D-P , במיוחד, ישנה תפיסה דמוקרטית, שראינו אותה בכמה מקרים. הארץ נבראה למען בני האדם כולם, לא למען מלכים ולא למען אלים.

ביבליוגרפיה

אבישור י', שיר השירים, מגילות, עולם התנ"ך, דברי הימים, ת"א, 1999

אדנבורג ס', שופטים, עולם התנ"ך, דודזון-עתי, 1998

אדר צ', הסיפור המקראי, ירושלים, תשי"ז

בר-אפרת ש', העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, ספרית פועלים, ישראל, 1979

גוטמן י"י, הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, ירושלים, 1983

זקוביץ י', מגילת רות, מגילות, עולם התנ"ך, דברי הימים, ת"א, 1999

לוברבוים י', צלם אלוהים, הוצאת שוקן, תל-אביב, 2004

לייבוביץ נחמה, עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית...,ירושלים, תשל"ג.

מיילס ג', אלוהים ביוגרפיה, הוצאת הקה"מ, 1997

מלול מ', דברים, עולם התנ"ך, דודזון-עתי, ת"א, 1997

פוקס מ', שיר השירים, מגילות, עולם התנ"ך, דברי הימים, ת"א, 1999