אָנָאפורָה
את הימים שנעשו כל כך פנויים אני משבצת בפעילויות. הרבה פעילויות.
רווחים מעוררים בי אי שקט. מרגישה צורך תמידי למלא, למלא. באותה מידה גם התנגשויות, כלומר חפיפות, מטרידות את מנוחתי. עלי לבחור – מה יתרום לי יותר. זמן על זמן הרי לא ניתן להניח, בכל אופן לא בפיסיקה של כאן. אחרי הבחירה בא תור השכנוע העצמי, שהאפשרות הנבחרת היא היא הטובה ביותר.
עלי לכתוב תרגיל סדנאי - לבחור צליל, להתגלגל איתו, עד שיזדכך מתוכו שיר עם צליל שחוזר על עצמו - אנאפורה, זה הכינוי. ניחוח יווני משהו. אבל המחשבות, המחשבות.
"יש לך זמן" כך כתוב בשחור עז על גבי כרטיס תכול המודבק מולי, כרטיס ששלפתי בזמנו מתוך חפיסה שהגישה מרצה אחת, כבר שכחתי מה היה נושא הרצאתה. אני מעיפה בו מבט – הוא שם מולי, בין שפע פתקאות-תזכורות. לפעמים הדבק שלהן מתייבש והן נושרות, ואני חוזרת ומצמידה. שורת פתקאות עם תאריכים ומיקום ונושאי פעילויות. בתום העשייה אני מושכת בשמחה את הפתק, מקמטת וזורקת. ואז מגיע אחר, חדש. בולמוס של עשייה. והכרטיס, זה עם המשפט המרגיע האולטימטיבי, המעורר בי תמיד חשד קל שמא מישהו חמד לצון, עדיין שם, יציב בין הפתקאות המתחלפות. כמעט ואני מתפתה לזרוק אותו, אבל משהו עוצר בעדי. לך תדע, אולי בכל זאת ישנה איזו אצבע אלוהית מכוונת, ויש סיבה שדווקא המשפט הזה הגיע עד אלי.
אנאפורה – קיש, קישוא, קישוט, קישור, קישקוש, נקישה.
רווחים מעוררים בי אי שקט. מרגישה צורך תמידי למלא, למלא. באותה מידה גם התנגשויות, כלומר חפיפות, מטרידות את מנוחתי. עלי לבחור – מה יתרום לי יותר. זמן על זמן הרי לא ניתן להניח, בכל אופן לא בפיסיקה של כאן. אחרי הבחירה בא תור השכנוע העצמי, שהאפשרות הנבחרת היא היא הטובה ביותר.
עלי לכתוב תרגיל סדנאי - לבחור צליל, להתגלגל איתו, עד שיזדכך מתוכו שיר עם צליל שחוזר על עצמו - אנאפורה, זה הכינוי. ניחוח יווני משהו. אבל המחשבות, המחשבות.
"יש לך זמן" כך כתוב בשחור עז על גבי כרטיס תכול המודבק מולי, כרטיס ששלפתי בזמנו מתוך חפיסה שהגישה מרצה אחת, כבר שכחתי מה היה נושא הרצאתה. אני מעיפה בו מבט – הוא שם מולי, בין שפע פתקאות-תזכורות. לפעמים הדבק שלהן מתייבש והן נושרות, ואני חוזרת ומצמידה. שורת פתקאות עם תאריכים ומיקום ונושאי פעילויות. בתום העשייה אני מושכת בשמחה את הפתק, מקמטת וזורקת. ואז מגיע אחר, חדש. בולמוס של עשייה. והכרטיס, זה עם המשפט המרגיע האולטימטיבי, המעורר בי תמיד חשד קל שמא מישהו חמד לצון, עדיין שם, יציב בין הפתקאות המתחלפות. כמעט ואני מתפתה לזרוק אותו, אבל משהו עוצר בעדי. לך תדע, אולי בכל זאת ישנה איזו אצבע אלוהית מכוונת, ויש סיבה שדווקא המשפט הזה הגיע עד אלי.
אנאפורה – קיש, קישוא, קישוט, קישור, קישקוש, נקישה.
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
וברשותך עוד אנאפורה...
חמסין של ניסן, כתבה גולדברג:
וְרַק לַשֶּׁמֶש רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין,
וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם,
וְרַק לָעֶרֶב צֶבַע שֶׁל תַּפּוּז,
וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת
וגולדברג יש רק אחת, ואני לא רק מרשה, אלא שמחה שהבאת עד לכאן, שנתבשם בו כולנו.
השיר הזה, אגב, זכה להלחנה (שייקה פייקוב), כמו גם שירים רבים אחרים שלה.