גוף האדם מעוצב על ידי מזונו

להלן סיפור מהחיים, שמצאתי באוסף קטעי-העיתונים שברשותי, שעניינם הזנה והשלכותיה.

מעשה במשפחה ישראלית חמה ומלוכדת, איש ואישה בשנות השלושים לחייהם ולהם שלושה ילדים בני שלוש, שש ותשע.

היא עקרת בית חרוצה ובשלנית מעולה, והוא פקיד בכיר במשרד ממשלתי, והילדים החמודים תלמידים בגן ובבית-הספר.

אישה נאה, כלים נאים ובית מסודר למשעי. האיש שאיתה מסור לאשתו ולילדיו, שהם כל עולמו, וכל שעה פנויה מוקדשת להם באהבה.

אהוב אהב האיש את אשתו ושיבח את מאכליה, אשר ערבו לחיכו ועיבו אותו מאוד באיזור החלציים.

ראתה האישה שהאיש שאיתה עגול-מראה וכרסתן וגמרה אומר להשיבו לצורתו המקורית, כפי שהכירה אותו בשכבר הימים.

מכאן ואילך צימצמה האישה למינימום את המרכיב הפחמימתי בארוחות המשפחתיות ולא שיתפה בסודה את בני המשפחה.

וראה זה פלא, תוך שלושה חודשים קיבלה האישה בעל חדש, עלם חמודות חטוב, שעורר את קינאתן של חברותיה.

בלית ברירה החליף האיש את בגדיו גדולי-המידות ומראהו המשובב היה לשיחת היום בקרב חברותיו לעבודה.

שהייה ממושכת בעבודה והשקעה מתמדת בחליפות מהודרות הדליקו נורה אדומה בתודעתה של האישה, שהחזירה את הבעל האובד דרך הצלחת.

מנת הפחמימות שנגרעה חזרה לארוחה המשפחתית והבעל העגלגל חזר הביתה בשלום.

אכן צדק פרידריך ניטשה כשקבע, כי האדם הוא דבר נוזלי ונוח לקבל צורה, ואפשר לעשות ממנו מה שרוצים.