הציירת אנה טיכו

אנה נולדה בצ'כוסלובקיה, למדה בבתי ספר לאמנות הציור בווינה, פריס, הולנד ובלגיה. בגיל 16 1910 ביקרה בירושלים הוקסמה והחליטה להישאר בעיר שלה הקדישה את כל אומנותה.

הגיעה עם אימה כשהיתה עדיין ארוסתו של  ד"ר טיכו, הם התגוררו ליד שער שכם שם ייסד הד"ר את בית-החולים הראשון שלו לחולי עיניים, אנה שימשה כאסיסטנטית וחילקה את זמנה בין עבודה בבית החולים לבין הציור.

בשנת 1922 נישאה לד"ר טיכו שהפך לאגדה עוד בחייו בקרב יהודים וערבים כאחד.

שנתיים חיתה בדמשק אליה נדדה עם בעלה שעסק ברפואת עיניים בקרב צבאות אוסטריה וגרמניה, בשנת 1919 חזרו לירושלים , ומאז לא עזבה אותה אלא לנסיעות קצרות ברחבי העולם.

בראשית דרכה היתה אנה פעילה בבית הספר לאמנות בבצלאל, תערוכתה הראשונה נערכה בשנת 1943

אין היא קשורה באופנות או בסגנונות חולפים, על כן היא נערצת על אמני כל הזרמים , אנה קנתה לה שם  ומעמד בינלאומי נכבד, ימירותיה הוצגו ונרכשו ע"י המוזיאונים החשובים  בניו יורק שיקגו בלטימור אמסטרדם ואוקספורד, ובשלושת המוזיאונים הגדולים בארץ , היא היתה אמנית רישום  קווים חפוזים שמבעדם נשקף האור  ובעזרתם נוצר הפיוט שבציורה.
הקומפוזיציה היתה הנשימה והנשמה היא ציירה את הנוף כמות שהוא, מאורגן ונושם. רק בשנותיה האחרונות  הוסיפה היא מעט צבע לשחור לבן, שאלו אותה למה דווקא ירושלים?  מפני שהיא פיוט שחא מתמצה עד תום.

צניעותה של יוצרת ענקית, יש משהו נזירי בציוריה של טיכו, התענינותה בפרטי הטבע בשיחים עלובים המתרוממים מן החולות, בגבעולי העשב המזדקרים פה ושם מן האדמה שרופת השמש, התענינות  זו מעידה על השתתפותה בגורל היצורים המיותמים ומוסיפה לטבע רוך ולבביות.

כאשר משתמשת היא בעט בעיפרון בפחם או בגיר, הכל בנוי על מערכת שחור לבן מבלי להזדקק לצבע ריבוי ניואנסים של אפור יוצר עושר בטוי לגוונים רבים.

זמן קצר לפני מותה קבלה את פרס ישראל לשנת תש"ם, בין נימוקי הוועדה  נאמר בין השאר, ידועה  כאחת מבחירי אומני ישראל , מאז שנת 1912 היא חיה ויצרה בארץ, רישומיה העשירים והרגישים הם ביטוי נפלא ומקורי של נופי ירושלים וסביבותיה,, במשך 68 שנות יצירה פריות ידעה לחדש ולהתחדש בלי הרף ולדלות  ממקורות סגנונה מוטיבים חדשים.

עיניה של הציירת היוצרת נשואות בפליאה והערצה  שלווה, פנים אל פנים מול משהו נשגב שהוא הטבע והשתקפות יוצרו גם יחד.