החיים כטלנובלה

כמעט עלה הבקר כשנעורתי מחלומי ועדיין חשתי בריגוש כשלחשתי לו"אהובי,אהובי"בחלום.היתה זו תחושה גואה של אהבה.אלא שלא היכרתי בחלום את האיש שאתו התנשקתי.למעשה לא ראיתי את תווי פניו,רק חשתי את העונג של כריות השפתיים שלו,היה זה החום הנכון וריח הכביסה המוכר,ואהבה גדולה.ונעורתי מהחלום.

התפלאתי על עצמי.כלל איני מכירה את הגבר הזה שכך התרגשתי ממנו,אף כי בעולם החלומות היינו קרובים מזמן.

מאז ארי, שהלך לעולמו מזמן,לא הירגשתי גאות רגש כזו .אם הייתי אומרת לו בהיותו בחיים שהוא מוסר לי ד"ש בחלום,הוא היה מחייך בסלחנות.ארי לא האמין בדבר אחר מלבד ה"יש".

המרצה הישיש בשעור כתיבה יוצרת,מגדל שער ארוך,לבן,בשביל הפוזה של סופר (יענו)פניו ממורמרות מעט.הוא הטיל עלינו משימה לכתב על חוויה מרגשת שארעה לנו לאחרונה.תבע לצמצם,לתמצת,לחלק לפיסקאות.חילקתי,פיסקתי:חלום,יקיצה,הזיכרון שלי את ארי.מה כתב לי הזקן?"במציאות אין דברים כאלה.אף אשה בגילך אינה מתרגשת כך,אינה מתאהבת כך, זו כתיבה מלאכותית.,זה פשוט טלנובלה"!

רק מנימוס לא החזרתי לו את ההערה שלו עם תוספת ההערה שלי"בגלל שאתה זקן כזה נובל לך,אבל לא נובל לה" הוא כבר שכח וגם אני.

למחרת פגשתי לראשונה,לגמרי במיקרה,,,אדם שלא ראיתי אף פעם לפני כן, את "קוסם הצהריים ",וברבות הימים גיליתי שהשפתיים שחלמתי עליהן, היו שלו.