אברהם בורו ז"ל

ברצוני להודות לכל החברים לעט שניחמו אותי בשעתי הקשה.
כתבה שהתפרסמה בעיתון מקומי לזכרו.
                                                           גניה בורו

נפרדים מאברהם בורו​
אברהם בורו, מראשוני העיר ומייסדיה, איש חינוך ומנהל בי”ס, עיתונאי מוערך בתקשורת המקומית,  הלך השבוע לעולמו בגיל 82. יהי זכרו ברוך
מאת גיל דובריש

דור הנפילים הולך ונעלם. אברהם בורו, מראשוני כרמיאל ומייסדיה הלך השבוע לעולמו בגיל 82.
בורו היה ממקימי העיר, מחנך, מנהל בית ספר, שגידל דורות של ילדים, וכן עיתונאי מוערך בתקשורת המקומית, בעיתונים כמו מידע 84 וזהר הצפון. אדם אהוב, יקר, שהתחבב במהירות על כל אדם, עם ההומור האופייני לו, הצחוק, העברית הרהוטה והלב הגדול שהיה לו, ואשר ידע להכיל כל אחד ואחת.

בורו נולד בשנת 1934 בשם אברהם בורובסקי בפלניץ שליד ורשה בפולין. הוא שרד את השואה לאחר שהמשפחה הצליחה להימלט מבעוד מועד לסיביר שברוסיה. בשנות המלחמה עברה המשפחה תלאות רבות, שאברהם, כילד צעיר, לא שכח עד יום מותו. לאחר המלחמה שהתה המשפחה במחנה עקורים בגרמניה ועם קום המדינה עלתה ארצה באוניה עמוסה בעולים.
בחודש ספטמבר 1964 הגיעו אברהם וגניה בורו לכרמיאל והיו מראשוני העיר. בספר זכרונות שכתב לפני 4 שנים סיפר בורו מה משך אותו להגיע ליישוב הקטן והנידח בלב הגליל: “אני לא אוהב להגיע אל המוכן, אני אוהב להתחיל מהתחלה. אני איש של התחלות”. בהמשך כתב: “הייתה לנו הרגשה של ראשונים. בימים האלה של האכלוס הראשון כל יום וכל שעה היו חשובים למשתכנים. כל אחד טען שהוא בא קודם”…
כמי שנמנו על ראשוני העיר קיבלו אברהם וגניה את מפתח העיר  מידיו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול, אליו הייתה מצורפת הקדשה אישית.
בעשרות שנותיו בכרמיאל הפך בורו לעמוד תווך במערכת החינוך המקומית. היה מחנך ומורה וכן מנהלו השלישי של ביה”ס הראשון בעיר, פלמ”ח. לאחר מכן עבר לעבוד בעכו, אבל לא ויתר על מגוריו בכרמיאל הקטנה. בורו היה מעורב בנעשה בעיר גם מבחינה פוליטית ונמנה על פעילי סניף מפלגת העבודה. הוא אהב לכתוב ולהעביר את מחשבותיו על דף הנייר, במשך כ-25 שנה בקירוב שימש כעיתונאי וככתב בעיתונות המקומית. גם אחרי פרישתו לגימלאות המשיך לעסוק בכתיבה עיתונאית להנאתו וכן לימד באורט היל”ה ילדים בעלי ליקויי למידה ובהכשרת נגדים בצה”ל לקראת עשר שנות לימוד. לאחר שפרש מהמסגרות האלה, המשיך בכתיבה – תחביבו הגדול ביותר, בבלוג קבוע באינטרנט.
את בורו הכרתי לפני כעשרים שנה כשדרכינו הצטלבו בעיתונות המקומית. אדם יקר, שידע לעמוד על עקרונותיו, אדם משכמו ומעלה, אוהב הבריות והבריות אהבו אותו, ציוני בכל רמ”ח אבריו, מלח הארץ, אדם שאהב את המדינה, שורשי, משפחתי ואוהב, שתענוג אמיתי היה להקשיב לחוכמת חייו וליהנות מסיפוריו הרבים.
בפעם האחרונה ראיתיו לפני כשבוע, אולי שבועיים, ליד ביתו במשעול הסביונים. סיפר לי על הנכדים המוצלחים. נפרדנו בשלום ולהתראות, כי היה ברור שנתראה שוב בקרוב. למרבה הכאב, זה כבר לא יקרה, כבר לא אוכל לפגוש אותו לשמוע מאברהם היקר את הסיפורים המתובלים בקריצה ובהומור האופייני לו.
אסיים בהקדשה האישית שכתב לי בספר הזכרונות שהעניק לי לפני מספר שנים: “לגיל דובריש היקר, קבל נא ספר זכרונות אישי זה לכבוד הימים שבהם טבענו בהרבה מילים, שבהם צילמנו את עירנו בזוויות רבות של עינינו, שבהם לחשת לי לא אחת ‘בורו אתה מותג. כה לחי”…
להתראות חבר יקר, להתראות מותג, להתראות אברהם. נוח על משכבך בשלום… יהיה זכרך ברוך.