לפנות את הבית של אמא
לפנות את הבית של אמא
מספר חודשים עברו מאז שאמא נפטרה וכבר לא היתה ברירה – צריך לבקר בבית ולפנות.
איזו הרגשה מוזרה לבקר בבית בו ביליתי את רב שנות צעירותי- והנה הוא ריק.
והנה הארונות נפתחים הזכרונות עולים....והדמעות זולגות.....
בארון הבגדים המון בגדים. רובם נתפרו על ידי אמא מגזרות של "בורדה". אמא כמעט ולא קנתה בגדים היתה קונה בדים בחנות הקבועה ב"נחלת בנימין". היתה מוסיפה אפליקציות של בדים או חרוזים אותם היתה מוצאת בחנויות הקטנות שבדרום תל-אביב.
ושרשראות. כמעט ואין שרשראות יקרות. כמעט כולן נעשו ביד על ידי חרוזים שנקנו באבגד. ותמיד ישנה אותה שרשרת יחידה שממנה אי אפשר להפרד. שרשרת שמזכירה את אמא עם החלוק המהוה על המרפסת, ואני, קטנה קטנה אוחזת בשרשרת ומנסה לקרוע אותה.
ותיקים. תיקים שנקנו בשוק בצלאל ב5 או 10 שקלים. לא שלא יכלה להרשות לעצמה- אבל ככה- זה זאת היתה היא. והיא זאת החוויה של להסתובב בשוק בצלאל ולקנות תיק ב-5 שקלים.
ובשמים בחדר השינה- שנל 5 או קשרל: אלו היו הבשמים של פעם ועם זה נשארה.
על הקיר תמונה. שושנים שנרקמו ברקמה צפופה צפופה על ידי אמא של אמא.
ומי זוכר את אותם ימים טרום טלוויזיה שהנשים היו יושבות אחר הצהריים על המרפסת ורוקמות שושנים?
במטבח ובסלון- כלים – המון כלים. וזה (אגרטל) יפה מקריסטל ועוד כלי ליין מקריסטל. והמון כלי הגשה עם הדפסים דמויי פרחים- והמון כלים שהיום לא כל כך משתמשים בהם- כלי לסוכר,כלי לסוכרזית וכלי ללימון, וכלי לתיונים, וכפיות קטנות לתה ומזלגות קטנים לעוגה.....כאילו היינו עדיין בפנסיון "ביקל" שם גדלה.
וסטים של כלים- סט חלבי וסט בשרי וסט לדגים. מי קונה היום סט (מערכת) לדגים? כל צלחת וציור הדג שלה וכלי הגשה גדול לפרוסות הקרפיון ועוד כלי אובלי נאה לרוטב.
וסט של פסח- אותם כלים מיוחדים אותם ראינו רק פעם בשנה ומעלים מיד זכרונות של מצה עם שוקולד.....
וספרים. אותם אנציקלופדיות שתמיד שמעתי שלאנשים אין למי לתת. וגם עכשיו אני לא יודעת למי לתת אותם. וטוב שיש גם הרבה ספרי קריאה אותם יש היום למי לתת- למועדון הגימלאים או לספרייה המקומית.
והמון גליונות ישנים של "בורדה". מה עושים עם גליונות ישנים של "בורדה".?
זו עוד פרידה.
לא רק פרידה מאמא זו גם פרידה מאותם חלקים בנפשי שהיו פה בגיל אחר, בתקופה אחרת.
והלוא זה טבעו של אדם שהוא אוצר את זכרונותיו, נפרד מהם ומעביר את קמצוץ המיטב שבהם לדור הבא.
שלום אמא, נוחי על משכבך בשלום.
תודה שכתבת, כתבת אהבה ומאד ריגשת אותי בדבריך על אימך. היה מענין לשמוע עליה יותר.
קשה להיפרד מאמא,מהילדות ממה שהיה
אבל כל פרידה ,וכל סיום הוא התחלה מחדש
אין להשאר בעבר
לא משליכים אותו,
אוספים באהבה וממשיכים קדימה ליצור את האני הייחודי שלך
גם אני עברתי את החוויה ובסיום השנה,עשיתי שיפוץ רציני בבית שלי,בו שילבתי מעט חפצים משמעותיים מבית אמא אך בהחלט נוצרה יצירה חדשה,מרעננת ושונה.
כן,זה הזמן ליצירות חדשות המשלבות את העבר אך בעיקר יוצרות את העתיד.
וגם לנו יש עתיד וחשוב שיהיה יפה,מעניין ומלא בחוויות.
ציפי כרמל