תיקון העולם - סיפור בעל מוסר השכל.
גילוי נאות:
הסיפור לא פרי כתיבתי,
הוא לקוח מאתר "זולו"
"תיקון העולם
מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו
יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".
הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".
בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!! אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
לקהפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם..."
סיפור עם מוסר השכל שצריך לשמש נר לרגלנו. . צריך לתקן את האדם. כמה שהמשפט הזה חזק וומסביר למעשה את התנאי להמשך קיומו של העולם והמין האנושי. . המדענים אומרים לנו שיצר האדם רע מטיבעו. החברה למדה שעל מנת לקיים חברה בריאה צריך לקבוע כללים ואמות מידה. כך התנהלו שבטים בעבר וכך מתנהלת החברה המודרנית בימינו ,כאשר החוקים והמשפטים מונעים את המעשים הרעים .. החשש מפני העונשים הוא שמרתיע אותנו מלבצע פשעים. אולם מסתבר כי למרות התקנות והחוקים עדיין קיימים בחברה המודרנית מעשים יוצאי דופן שעל גבול הפשיעה שנובעים מניסיונות של קבוצות ובודדים להונות ולרמות את הציבור על מנת להתעשר כשהעברות הן על גבול ההחוק. ואם אנו מעמיקים בניתוח אפשר להגיע למסקנות שאנו חיים למעשה בחברה מושחתת שהחזקים ממשיכים לצבור כוח על חשבון החלשים והכל על הגבול הדק של החוק. . והשאלה המתבקשת האם חל בנו שינוי מאז הפכנו לחברה ? האם נוכל לומר לעצמנו כי היצר הרע שעמו נולד האדם הראשון נעלם מתוכנו? יכול להיות שריסנו אותו או יותר נכון החוקים הכניסו את היצר הרע להסגר. . אנו רואים מה שמתחולל בכל חברה בעולם וכן בין חברות שונות בין אם הן מדינות ובין אם הן דתות או כתות. . אז יצר האדם הרע עדיין מקנן בתוכנו . החוקים אולי מצליחים לרסן אותו אולם הוא מתפרץ מידי פעם כי החברה אינה מצליחה לחנך את עצמה לחיות בהרמוניה ובשוויון הזדמנויות.. השוני הקיצוני בין העשירונים העליונים לעשירונים התחתוניים הוא משווע. . צריך שיהיה שוני על מנת לדרבן אנשים להצליח אולם הפערים הם עצומים ודוחפים לא מעט אנשים לנסות ולהצליח בדרכים שעל גבול החוק. .אז ברור מי האשם. תפקיד המנהיגות לווסת את הפערים . . ולא רק. תפקידה של המנהיגות הוא לתקן את החברה והמשמעות היא לתקן את האדם. זה קרה באירופה בתקופות שונות . זת קרה גם אצלנו בתקופה מסוימת שהיינו חברה הומוגנית שכל פרט הרגיש שהוא חלק מהכלל. . האם הייתה זו אופוריה לאחר הניצחונות במלחמות . האם היו אלו7 המנהיגים שהצליחו לתת לנו את התחושה שאנו עם מיוחד ונגיע אל הנחלה? . אז מה קרה מאז? חחחח צריך שוב לתקן אותנו, את האדם שבנו.. אבל צריך קודם לתקן את המנהיגות על מנת שתדע לעשות את התיקון.
תודות על תגובתך.
נהנתי מאוד לקרוא את תגובתך המלומדת, ואני מסכים עם על מילה ממה שכתבת.
״ מילים חקוקות בסלע״
המשך יום נעים,שקט ושבת שלום.
תודות על תגובתך.
אכן, האדם עושה את העולם,ולא העולם את האדם.
והכל תלוי בטיבו של האדם.
המשך יום נעים, שקט ושבת שלום.
ראשית נהניתי מאד מקריאת הסיפור
שנית מאד נהניתי מקריאת התגובות
ושלישית משלי אוסיף שכך טוב ויפה ל..ילד
ואילו על המבוגר מוטב לידאוג לתיקון העצמי
חג״׳סוכר״׳מתוק ונעים-אגב כמה ימים נחגג חג זה
בעיר עם חומה..וההלצה על שום שבעבר המימונה נחגגה בירושלים העתיקה כחג הראשון השיתופי בין מוסלמים ליהודים-זו כל מהות החג-השבת הפיקדון של החמץ וכנגד מישתה משותף כהכרת תודה על האיחסון כמעט כמו היחסים היום-יום-יבוא-אמן.תיסעדו ותירבחו
תודות על תגובתך.
מאז היותי נער, אני זוכר את מוצאי החג, ואת היום למחרת,
ואשר נקרא "אסרו חג",
אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים. בימי העלייה לרגל לבית המקדש, היו חלק מן העולים נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג, ומכאן קביעת היום העוקב לחג.
תאריכי אסרו חג הם, לפיכך: כ"ב בניסן (לאחר פסח), ז' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ג בתשרי (לאחר סוכות).
יוצאי גלות מרוקו החליטו לאמץ את היום למחרת חג הפסח ולקרוא לו "מימונה",ואילו יוצאי גלות כורדיסטאן אימצו
את היום למחרת חג הסוכות וקראו לו "סהרנא", וזאת בכדי להבדל מיוצאי גלות מרוקו.
היות ואני יהודי צבר יליד הארץ דור שביעי, ומנהג משפחתנו היה להתייחס לאיסרו חג כיום נוסף לחג,
אני מתנהג בהתאם, לא משתתפף בהילולות של המימונה ולא בהילולות של הסהרנא.
המשך ערב נעים, שקט ואסרו חג שמח.