דודה דשה - הסיפור שלי של השואה

ערב  טוב  ראובן.  תמיד  מרגש  ונוגע  ללב יותר  סיפור  אישי.  גם  סיפור  של  דודתך   דשה (שמה ממש  רוסי )  מאוד   נגע  בי.  אומרים   גורל  .   אני  לא  ממש    מאמינה    בגורל  אלא  שסיפורך  אולי  הוכחה  שאני  טועה.  מלחמה  ארורה  , נאצים  מה  שלא  עשו  כדי   להרוג  אהבה  של  זוג  צעיר   ולא  הצליחו.  תודה  ראובן.

המשך   ערב   נעים  לך.

לראובן,

למרות  המלחמה  הנוראה  והשואה  האיומה,

כוח  האהבח  בצרוף  עם  גורלם --- הפגישו  

מחדש  את  דודתך  עם  אהובה....

וכמו  שאומרים:"דם אינו מים ", וירשת  את

הגן  של  אהבת  האומנות.    המשך  והצלח !!

שבת  שלום                     מעליזה

ראובן

סיפור מרגש של אהבה בצל המוות. העלאת בכמה משפטים סיפור אהבה שיכול להשתרע על פני ספר שלם. סיפור על  פרדה וחיים במחנות הסגר שלא היו בית הבראה הם מקציר לסבל בל יתואר של אנשים שלא ידעו מה ילד יום ולא ידעו אם  מחר הם ימשיכו לחיות. ולמרות הכאוס הם ניצלים וניפגשים  . סיפור מופלא.

מה שאהבתי בסיפור שלך ראובן --  ההזדהות שלך עם לימודי דודתך דשא - הלימודים שבחרת בהם - תולדות האומנות.

שאלה לי - האם השאירה אחריה עבודות אמנות .

האם אחרי המלחמה עסקה באיזה שהוא תחום אמנות.