מתנה לנכד - זאת משימה
הדור לא השתנה. אנחנו נהיינו מפנקים במקום להיות משתתפים. אם צריך לתת מתנה לנכד, כדאי שזאת תהיה חוויה ולא מתנה שעולה הרבה כסף. חוויה שתישאר בזיכרון.

קבלתי שיחת טלפון בהולה: "קראתי את הפוסט שלך ואני לא מסכים. בוא נדבר". הדובר, חבר טוב שאני יושב איתו לעתים קרובות וגם הפעם נעניתי מיד והשבתי: "על כוס קפה!"
"שמע, אתה כותב על פינוקים ומתנות ואני חושב שאתה טועה. הדור הוא דור אחר. שונה משלנו", פתח כשהקפה הגיע לשולחן. "יש לי דוגמא ושאלה", הוסיף. "הנכד שלי הגיע לבר מצווה ואני רוצה לתת לו מתנה. אינני יודע מה לעשות, אולי תהיה לך עצה".
דבר ראשון אמרתי לו: שאל את הילד מה הוא רוצה. אולי יש לו איזה תחביב... והאיש שלי הסביר: "שאלתי. יש לו תחביב, כדורגל. אז קנינו לו את הכדור והנעלים והבגדים ומגינים וכל מה שהילד צריך".
- נו?
"אז הוא אמר לי שיש בברצלונה חנות ובה אפשר לקנות פסלים של שחקני כדורגל. משהו כמו מוזיאון טוסו. אז הוא מבקש לטוס לברצלונה ולקנות את הפסל הזה"...
- נדמה לי שהנכד שלך הוא ילד שיש לו הכל והוא חושב שהסבא זה כספומט.
"צודק, ואני לא רוצה לשלם בעד כרטיס טיסה ומי יודע כמה עולה השטות הזאת שהוא רוצה בחדר שלו".
- באמת, הדור הזה אינו יודע גבול לכסף. מפונקים. הוא יקבל את המתנה, יתרגש יום או יומיים ואולי שבוע ואחר כך זה יהיה חלק מהתפאורה. משהו רגיל כזה.
"אז אתה לא חושב שזה דור אחר?"
- זה לא דור אחר של ילדים מפונקים אלא דור של הורים מפנקים. יותר נכון, מבזבזים כסף במקום תשומת לב. ראית את הדתיים: הולכת אשה ודוחפת עגלת תינוק ואחריה משתרכים עוד איזה עשרה ילדים. הגדולות מטפלות בקטנים ואף אחד לא מרים קול ומצייץ. אז זה לא הדור, אלא החינוך, אמרתי.
היה לי רושם, שהסתמן איזה ניד ראש של הסכמה. "אז מה נותנים לבר מצווה שרוצה עוד טיסה לחו"ל?" - נשאלתי.
- אין לי תשובה ככה מן השרוול, אמרתי. אני יכול לזכור מן העבר מה שעשיתי לילדיי ואלה רעיונות של אמם ולאו דווקא שלי. לבתי, כשהיתה בת מצווה, ערכנו סעודת פיקניק בפארק הירקון. כל הכתה הוזמנה וזה היה אירוע מיוחד. אף אחד לא חגג אז בפארק והילדים זכרו את המסיבה במשך זמן רב. לבן חגגנו את הבר מצווה בדרך שונה. הזמנו חברים לפגישות ליל שבת אבל בשונה מן העבר - ביקשנו את הבן להצטרף. הוא הופתע ושמח מאד לפגוש את חברינו בנסיבות חברתיות בערב. בכל שבוע הזמנו מעט חברים, ששה או שמונה, כרגיל והודענו להם שהפםע זה שונה. הפעם זה בר מצווה, שלווה גם במתנות. כך חגגנו במשך כחודש וחצי וזה היה שונה מאד מהמקובל.
גם לנכד שלך צריך לחשוב על אירוע. משהו, שייצור לילד חוויה ואותה יזכור. לא סתם מתנה שעולה כסף. אפשר אולי לערוך טיול משפחתי עם רמזים בדרך, או מסע לאתרים בהיסטוריה המשפחתית. אפשר לקחת אותו ואת הכתה לשיט ביאכטה בים ואולי הפעלה שלו בדרך אחרת. אמשיך לחשוב ולהתייעץ. נדמה לי שאפשר לעשות למענו משהו שלא יהיה כרוך דווקא בהרבה כסף.
למען מי הדשא?
הרשות המקומית שותלת דשא בגינה הציבורית - מעשה טוב למען הציבור. ירוק בעיניים.
הרשות המקומית אינה משקה את הדשא, כדי לחסוך במים ובכספי ציבור. מעשה רע, הדשא מצהיב.
אצלנו שתלו משטחי דשא ברחבת הגן הציבורי וזה היה באמת ירוק ומרהיב. כאשר טיילתי עם כלבתי, שאצי, נהניתי. אבל לאט לאט ההנאה פחתה, כאשר הדשא החדש החל לקמול.
כתבתי מיד מייל כעוס אל מחלקת הגינון והתלוננתי על החסכון במים. להפתעתי, קבלתי טלפון ובו ביקשה המוקדנית עוד הסברים. הסברתי.
עברו ימים אחדים ומצאתי שהדשא "שלי" מתחיל להוריק בחזרה. אני מקווה שגם ברשויות אחרות כך.
"שמע, אתה כותב על פינוקים ומתנות ואני חושב שאתה טועה. הדור הוא דור אחר. שונה משלנו", פתח כשהקפה הגיע לשולחן. "יש לי דוגמא ושאלה", הוסיף. "הנכד שלי הגיע לבר מצווה ואני רוצה לתת לו מתנה. אינני יודע מה לעשות, אולי תהיה לך עצה".
דבר ראשון אמרתי לו: שאל את הילד מה הוא רוצה. אולי יש לו איזה תחביב... והאיש שלי הסביר: "שאלתי. יש לו תחביב, כדורגל. אז קנינו לו את הכדור והנעלים והבגדים ומגינים וכל מה שהילד צריך".
- נו?
"אז הוא אמר לי שיש בברצלונה חנות ובה אפשר לקנות פסלים של שחקני כדורגל. משהו כמו מוזיאון טוסו. אז הוא מבקש לטוס לברצלונה ולקנות את הפסל הזה"...
- נדמה לי שהנכד שלך הוא ילד שיש לו הכל והוא חושב שהסבא זה כספומט.
"צודק, ואני לא רוצה לשלם בעד כרטיס טיסה ומי יודע כמה עולה השטות הזאת שהוא רוצה בחדר שלו".
- באמת, הדור הזה אינו יודע גבול לכסף. מפונקים. הוא יקבל את המתנה, יתרגש יום או יומיים ואולי שבוע ואחר כך זה יהיה חלק מהתפאורה. משהו רגיל כזה.
"אז אתה לא חושב שזה דור אחר?"
- זה לא דור אחר של ילדים מפונקים אלא דור של הורים מפנקים. יותר נכון, מבזבזים כסף במקום תשומת לב. ראית את הדתיים: הולכת אשה ודוחפת עגלת תינוק ואחריה משתרכים עוד איזה עשרה ילדים. הגדולות מטפלות בקטנים ואף אחד לא מרים קול ומצייץ. אז זה לא הדור, אלא החינוך, אמרתי.
היה לי רושם, שהסתמן איזה ניד ראש של הסכמה. "אז מה נותנים לבר מצווה שרוצה עוד טיסה לחו"ל?" - נשאלתי.
- אין לי תשובה ככה מן השרוול, אמרתי. אני יכול לזכור מן העבר מה שעשיתי לילדיי ואלה רעיונות של אמם ולאו דווקא שלי. לבתי, כשהיתה בת מצווה, ערכנו סעודת פיקניק בפארק הירקון. כל הכתה הוזמנה וזה היה אירוע מיוחד. אף אחד לא חגג אז בפארק והילדים זכרו את המסיבה במשך זמן רב. לבן חגגנו את הבר מצווה בדרך שונה. הזמנו חברים לפגישות ליל שבת אבל בשונה מן העבר - ביקשנו את הבן להצטרף. הוא הופתע ושמח מאד לפגוש את חברינו בנסיבות חברתיות בערב. בכל שבוע הזמנו מעט חברים, ששה או שמונה, כרגיל והודענו להם שהפםע זה שונה. הפעם זה בר מצווה, שלווה גם במתנות. כך חגגנו במשך כחודש וחצי וזה היה שונה מאד מהמקובל.
גם לנכד שלך צריך לחשוב על אירוע. משהו, שייצור לילד חוויה ואותה יזכור. לא סתם מתנה שעולה כסף. אפשר אולי לערוך טיול משפחתי עם רמזים בדרך, או מסע לאתרים בהיסטוריה המשפחתית. אפשר לקחת אותו ואת הכתה לשיט ביאכטה בים ואולי הפעלה שלו בדרך אחרת. אמשיך לחשוב ולהתייעץ. נדמה לי שאפשר לעשות למענו משהו שלא יהיה כרוך דווקא בהרבה כסף.
למען מי הדשא?
הרשות המקומית שותלת דשא בגינה הציבורית - מעשה טוב למען הציבור. ירוק בעיניים.
הרשות המקומית אינה משקה את הדשא, כדי לחסוך במים ובכספי ציבור. מעשה רע, הדשא מצהיב.
אצלנו שתלו משטחי דשא ברחבת הגן הציבורי וזה היה באמת ירוק ומרהיב. כאשר טיילתי עם כלבתי, שאצי, נהניתי. אבל לאט לאט ההנאה פחתה, כאשר הדשא החדש החל לקמול.
כתבתי מיד מייל כעוס אל מחלקת הגינון והתלוננתי על החסכון במים. להפתעתי, קבלתי טלפון ובו ביקשה המוקדנית עוד הסברים. הסברתי.
עברו ימים אחדים ומצאתי שהדשא "שלי" מתחיל להוריק בחזרה. אני מקווה שגם ברשויות אחרות כך.
תגובות
1
אהבו
2
2469

העלאת בעיה המתעוררת כמעט בכל משפחה. איזו מתנה לקנות לנכד ליום הולדת או בר מצוה. ראיתי את ההתחבטויות של הדודים ובעיקר הדודות. מה לקנות לילד מתנה? אני שונא שופינג ושונא לקנות מתנות שאיני יודע אם ה...
העלאת בעיה המתעוררת כמעט בכל משפחה. איזו מתנה לקנות לנכד ליום הולדת או בר מצוה. ראיתי את ההתחבטויות של הדודים ובעיקר הדודות. מה לקנות לילד מתנה? אני שונא שופינג ושונא לקנות מתנות שאיני יודע אם הילד יהיה מרוצה. לכן קבעתי מודל. ביום הולדת יקבל כל נכד 500 ש"ח ויחליט מה יעשה בכסף. .כך ניפטרתי מדילמות.
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
בנק הוא לא ידיד
בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם. רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי...
לקריאת הפוסט
לילה ללא שינה
על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020...
לקריאת הפוסט
זיקני ציון
היום, במלאות כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן,...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות