הלכתי לים וראיתי נשים...
הלכתי לים לשחות בגלים,
ובחוף ראו עיני רק נשים,
הגברים התעממו, הים כאילו נעלם,
ועצרתי במקומי, הייתי כנדהם.
.
היו שם נשים, מכול הצבעים,
לבנות ושחורות וכאלה שהשמש השחים,
שכבו שם פרקדן, רגליהן פרושות,
והאחרות יושבות, וסתם מפטפטות.
.
הלכתי לים, איפה הוא בכלל,
חוץ מנשים, אני לא רואה דבר,
חטפתי כדור, ממטקה מהירה,
זה לא כאב בכלל... אני מביט באישה.
.
היא שוכבת על הצד, פיסת בד זעירה,
אפשר לראות פה ושם שערה חוצפנית מציצה.
אני המום ולוטש בה עינים בוהות,
היא מתריסה מבטה חזרה, אוהבת להראות.
.
היא מותחת לצדדים ידיים מטופחות,
מניפה לעברי את האצבעות,
החזיה הלא רכוסה נופלת על החול,
היא מתיישבת בחינניות הם נעים כמו במחול.
.
אני אדום ומסמיק כאשר היא כולאת אותם חזרה,
ומזמינה אותי לשבת בחיוך מקסים לצידה.
נשכבת על הבטן ומצביעה על שמן האגוזים,
אני עושה לה עיסוי והבגד-ים שלי מבליט את מחשבתי.
.
נשארתי לפטפט, היא פינתה לי מקום לידה,
עכשיו שנינו נוסעים אליה, לשתות קפה של מכונה,
אני רוצה למיטה, היא מהנהנת ברצון לחיוב,
ועד שהיא שמתפשטת, אני הוזה כמה זה יהיה טוב.
.
סוף, סוף אני אצלה בפנים שוחה בתוך האהבה,
היא רועדת תחתי,אני מלטף את גופה,
נישארתי לישון אצלה,באמת אישה ניפלאה,
וכך זה נמשך חצי שנה עד שרמזה לי חתונה.
.
אני לא בנוי עדיין להתחייב לנשים,
לא כל אחת היא הפרח שלנצח יחייה לצידי,
אני מחכה לזוהר שיפתח לי את הלב,
רוצה שתבין אותי כאדם ולא רק כמאהב.
.
האישה שלי תאמר לי מילים שרק היא ואני נבין,
מילים שהם שירת מלאכים,
וכאשר תביט בירוק שבעיני,
לבי ירעד לעומתה כמו הייתי עול- בימים.
.
אני רוצה להרגיש שוב את רטט האהבה,
את אותה אהבה שנלקחה ממני בכאב הבגידה,
אז ביום בו ראיתי את גרושתי במיטה,
נואפת עם החבר מאז שירתנו באותה היחידה.
.
יהיו לנו לילות וימים מלאים בחיוכים,
וכאשר אביט בה בהסתר אדע שהגעתי למחוז חפצי,
חזרתי הביתה מארץ נכריה,
הקוצים והדרדרים הפכו לשושנים צחורים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לדביר שושן אלא אם צוין אחרת
.......
אני מבקש לציין למען הסר ספק, זה שיר ישן מהתקופה בה גרתי בקרית חיים ובינתיים נישאתי, נולדו ילדים, נכדה וארבעה ספרים.
ובחוף ראו עיני רק נשים,
הגברים התעממו, הים כאילו נעלם,
ועצרתי במקומי, הייתי כנדהם.
.
היו שם נשים, מכול הצבעים,
לבנות ושחורות וכאלה שהשמש השחים,
שכבו שם פרקדן, רגליהן פרושות,
והאחרות יושבות, וסתם מפטפטות.
.
הלכתי לים, איפה הוא בכלל,
חוץ מנשים, אני לא רואה דבר,
חטפתי כדור, ממטקה מהירה,
זה לא כאב בכלל... אני מביט באישה.
.
היא שוכבת על הצד, פיסת בד זעירה,
אפשר לראות פה ושם שערה חוצפנית מציצה.
אני המום ולוטש בה עינים בוהות,
היא מתריסה מבטה חזרה, אוהבת להראות.
.
היא מותחת לצדדים ידיים מטופחות,
מניפה לעברי את האצבעות,
החזיה הלא רכוסה נופלת על החול,
היא מתיישבת בחינניות הם נעים כמו במחול.
.
אני אדום ומסמיק כאשר היא כולאת אותם חזרה,
ומזמינה אותי לשבת בחיוך מקסים לצידה.
נשכבת על הבטן ומצביעה על שמן האגוזים,
אני עושה לה עיסוי והבגד-ים שלי מבליט את מחשבתי.
.
נשארתי לפטפט, היא פינתה לי מקום לידה,
עכשיו שנינו נוסעים אליה, לשתות קפה של מכונה,
אני רוצה למיטה, היא מהנהנת ברצון לחיוב,
ועד שהיא שמתפשטת, אני הוזה כמה זה יהיה טוב.
.
סוף, סוף אני אצלה בפנים שוחה בתוך האהבה,
היא רועדת תחתי,אני מלטף את גופה,
נישארתי לישון אצלה,באמת אישה ניפלאה,
וכך זה נמשך חצי שנה עד שרמזה לי חתונה.
.
אני לא בנוי עדיין להתחייב לנשים,
לא כל אחת היא הפרח שלנצח יחייה לצידי,
אני מחכה לזוהר שיפתח לי את הלב,
רוצה שתבין אותי כאדם ולא רק כמאהב.
.
האישה שלי תאמר לי מילים שרק היא ואני נבין,
מילים שהם שירת מלאכים,
וכאשר תביט בירוק שבעיני,
לבי ירעד לעומתה כמו הייתי עול- בימים.
.
אני רוצה להרגיש שוב את רטט האהבה,
את אותה אהבה שנלקחה ממני בכאב הבגידה,
אז ביום בו ראיתי את גרושתי במיטה,
נואפת עם החבר מאז שירתנו באותה היחידה.
.
יהיו לנו לילות וימים מלאים בחיוכים,
וכאשר אביט בה בהסתר אדע שהגעתי למחוז חפצי,
חזרתי הביתה מארץ נכריה,
הקוצים והדרדרים הפכו לשושנים צחורים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לדביר שושן אלא אם צוין אחרת
.......
אני מבקש לציין למען הסר ספק, זה שיר ישן מהתקופה בה גרתי בקרית חיים ובינתיים נישאתי, נולדו ילדים, נכדה וארבעה ספרים.
נרדמתי בגינה מול כוכב הצפון
אני יושב בגינה מביט בכוכבים,כוכב הצפון קרוב ומרשים,אנדרומדה מעל רחוקה וקרה,במהירות האור רק מאתיים וחמישים מיליון שנה..כוכב קטן זז אולי זה לווין,אני ממשיך להביט ופשוט נירדם,לפתע אני נימצא בתוך...
לקריאת הפוסט
שנה טובה לחברי מוטק'ה
חג שמח ושנה טובה,כל ברכותינו יתגשמו השנה,נאחל למשפחתנו וידידינו רק טוב ואהבה,וכמובן את הבריאות הכי טובה..השנה כולנו נהיה מאושרים,עם המון תקווה וחיוך על הפנים,נרווה נחת גם מכל הדברים הקטנים,כי הם...
לקריאת הפוסט
הרצאה: החיים אחרי המוות
בתאריך ה: .29.9.2016 (יום חמישי) בקרית ביאליק רחוב קק"ל 75 מאחורי מרכז "גאולים" בשעה 19.30 תתקיים הרצאה בנושא:החיים אחרי המוותהמרצה: שושן דביר.סיפור אישי:נהרגתי בתאונת דרכים ברחוב לבונטין בחיפה,...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
שיר ניפלא וסיפור מקסים,לצערי לא משמח עבורך.
התחתנתי עם אישה עשרות מונים טובה יותר לה אני נשוי מזה 37 שנים,
ארבעה ילדים מקסימים שני בנים ושתי בנות,
נכדה מקסימה,
הרווחתי ובגדול, אני רק יכול להודות לבורא עולם שהגברת הראשונה נתפסה והועפה.
בקיצור... מעז יצא מתוק: דבש.
הפסוק הזה ממש תפור עלי כי הוא גם ראשי השמות של השם ושם המשפחה.
דביר שושן
מעניין המעבר - "חציית הגדר" - בסיפור המתחיל בהתפעמות מיופיין של הנשים היפות על שפת הים, כמו כן, הריבה שנתנה למספר לשזוף עיניו בדדיה היפים, לבין הסיפור האישי האנושי בהמשך?
הקורא תוהה לגבי הקשר בין שני החלקים הללו?
המשך כתיבה מהנה. דביר.
הבטתי בה והיא התרוממה כנראה לשאול מה אני נועץ בה עיניים כשהבגד ים הלא רכוס שלה נפל, היא לא הסמיקה לא התבלבלה, בקשה ממני לרכוס אותו ומשם עד הפרידה הכול היסטוריה נעימה.
נפרדנו ללא כעסים, היא נשאה, אני נשאתי, היא אלמנה, אני ברוך השם לא.
והכי יפה, אנחנו נפגשים, מתחבקים, נשיקה והכול תמיד באהבה.
אשריך דביר.