אתמול הבן שלי התחתן

אילאיל

מזל טוב. מרגש, משמח וגם מדאיג, כמו כל שלב בחיים.



בצעירותי,  ראיתי את אבי שכנתי, (שצבר כבר ותק כסב)  מסיע את נכדו בעגלת התינוק.

ברכתי אותו. הוא מצא לנכון ללמד אותי פרק בחכמת חיים:

"צריך לפנות את המקום.

לתת להם (הורי התינוק) לעשות הכל: לאהוב, לטפל, להחליט, לשגות . . .



רק אם נתבקשתי - אני מסייע.

כך אנחנו שומרים על שלום במשפחה."



חתונת בן היא "מסירתו" לידיים אחרות.

תמיד הגעגוע מלווה.



מאחלת לך למלא את החלל בכשרונותייך, לחוות התחדשות ויצירה.



בהצלחה.



 







 

מגיע לך מזל טוב ורגיעה. היום הילדים גדלים והופכים עצמאיים ויודעים לשחות לבד. .

המעורבות של האמא חייבת להצטצם בביקורים ואם  צריך גם בייבי סיטר  בלי עצות  כשלא נישאלים. כך נישמרים יחסים קורקטיים עם  הכלה  שלא תמיד אוהבת לשמוע עצות מהחמות. .....עד שתוהים על קנקנה  וגם אז העצות רק  כשמבקשים.

 אחת מבנותי נישאה וישר לשדה התעופה להתגורר בארהב. .האמא רצתה לבקר כל חודש ........אבל הסתפקה בביקור פעם בשנה .....