על סבתא שלי הציירת מיליה לאופר ז"ל
משוררת האמנות:
תמונות הנוף של מיליה לאופר
בסוף חודש מארס, באחת הגלריות היוקרתיות ביותר בישראל – ב"תירוש" בעיר הרצליה, הממוקמת צפונית מתל-אביב, נפתחה תערוכת יחיד של הציירת, שנולדה באוקראינה, אך שבאוקראינה של היום שמה נשכח, ולא בצדק. מיליה לאופר (שם משפחתה המקורי היא לרנר) נולדה בשנת 1909 בעיר פרוסקורוב (חמלניצקי של ימינו), שהיתה אז חלק ממחוז פודוליה של האימפריה הרוסית. מאוחר יותר עברה משפחתה לעיר צ'רנוביץ, שבין השנים 1918 ל- 1940 היתה חלק מרומניה. שם התחילה מיליה ללמוד ציור, משם הגיעה בראשית שנות השלושים לארץ-ישראל.
בארץ החדשה היא למדה אצל צייר נודע תדיאוש ריכטר (1943-1873), שלאחר מכן חזר לפולין, שם נספה בשואה. בראשית דרכה בארץ היא התגוררה בקיבוץ, ולאחר שהתחתנה עם נוח לאופר (1997-1906) עברה לעיירה קרית-חיים באזור חיפה; בשנת 1935 נולדה בתם, ערה. בשנת 1939 השתכנה המשפחה הצעירה בעיר טבריה על שפת הכנרת. החל משנת 1933 השתתפה מיליה לאופר בתערוכות קבוצתיות רבות הן בארץ (לרוב, במוזיאון תל-אביב), והן בחו"ל; בשנת 1950 בבית האמנים בחיפה התקיימה תערוכת יחיד הראשונה שלה. במשך חצי מאה היתה חברה פעילה באגודת הציירים והפסלים, ובשנת 1951, יחד עם יליד אודסה יצחק פרנקל-פרנל (1981-1899) ויליד ירושלים משה קסטל (1981-1899), היתה בין האמנים הראשונים שפתחו את הגלריות שלהם בצפת – מימים ההם התפרסמה צפת כעיר האמנים (לצערנו, תהילה זו של צפת נעכרה מאוד מאז ועד היום). עיריית צפת הכירה בתרומתה הרבה של מיליה לאופר לחיי התרבות בעיר, ובשנת 1995 העניקה לה פרס מיוחד. בראשית שנות החמישים מספר נשים באמנות הישראלית היה מצומצם למדי; מתוך חמשת המייסדים של קרית האמנים בצפת היתה מיליה האישה היחידה, ובמידה רבה היא זו שסללה את הדרך לאחרות. כעבור עשרים שנה, בשנת 1971, הופיע אלבום הציירים, שפעלו בקרית האמנים בצפת בימים ההם, ומתוך ארבעים איש, שעבודותיהם כלולות בו, היו כבר שש-עשרה נשים.
מיליה לאופר היתה אישה כל כך נמרצת, שלא הסתפקה בפעילות אמנותית בצפת, ובמשך שני עשורים, משנת 1955 עד ל- 1974, החזיקה גלריה גם בטבריה. היא התפרסמה בזכות ציוריה האקספרסיוניסטיים, שבמרכזם פרחים, במגוונם הבלתי-נגמר. עם זאת, לצד ציורי טבע דומם, מורשתה האמנותית כוללת גם תמונות נוף מרהיבות לא מעטות (חלקן נכללו בסט הרפרודוקציות שלה, שיצא לאור בשנת 1963 עם המבוא פרי עטה של חוקרת אמנות רבקה כצנלסון). בעבודותיה הצליחה להגיע להרמוניה מדהימה בין נופי הטבע לבין המבנים, שנבנו על-ידי האנשים, שלעיתים ביקשו להשתלט על הטבע. היא מעולם לא ציירה מבנים מרובי קומות, שהתנוססו לגובה, כמו שהיא גם לא ציירה את האתרים שלרוב מושכים בארץ תיירים וצליינים. ערים קטנות כטבריה וצפת, שם עברו את שנות חייה הטובות ביותר, נתנו את ההשראה לאמנותה, והיא ציירה את נופי הערים הללו כמו שלא עשה אף אמן אחר.
מיליה לאופר הלכה לעולמה באוגוסט 2008, מאט לפני שהיתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-100. בתה ערה מן שומרת באהבה ובקפדנות על מורשתה האמנותית, שזוכה להערכה כבר מצד שלוש דורות של ישראלים, והתערוכה בגלריית "תירוש" היא דוגמא מוחשית לכך. יש לקוות שאמנותה של מיליה לאופר תגיע גם למקומות, בהם היא צמחה – לפרוסקורוב (חמלניצקי), צ'רנוביץ – אין ספק שהמפגש עם עבודותיה הליריות של מיליה לאופר תתרום רבות לכל חובבי האמנות גם בערים הללו.
דר' אלק ד' אפשטיין
הגלריה של מיליה לאופר
תמונות הנוף של מיליה לאופר
בסוף חודש מארס, באחת הגלריות היוקרתיות ביותר בישראל – ב"תירוש" בעיר הרצליה, הממוקמת צפונית מתל-אביב, נפתחה תערוכת יחיד של הציירת, שנולדה באוקראינה, אך שבאוקראינה של היום שמה נשכח, ולא בצדק. מיליה לאופר (שם משפחתה המקורי היא לרנר) נולדה בשנת 1909 בעיר פרוסקורוב (חמלניצקי של ימינו), שהיתה אז חלק ממחוז פודוליה של האימפריה הרוסית. מאוחר יותר עברה משפחתה לעיר צ'רנוביץ, שבין השנים 1918 ל- 1940 היתה חלק מרומניה. שם התחילה מיליה ללמוד ציור, משם הגיעה בראשית שנות השלושים לארץ-ישראל.
בארץ החדשה היא למדה אצל צייר נודע תדיאוש ריכטר (1943-1873), שלאחר מכן חזר לפולין, שם נספה בשואה. בראשית דרכה בארץ היא התגוררה בקיבוץ, ולאחר שהתחתנה עם נוח לאופר (1997-1906) עברה לעיירה קרית-חיים באזור חיפה; בשנת 1935 נולדה בתם, ערה. בשנת 1939 השתכנה המשפחה הצעירה בעיר טבריה על שפת הכנרת. החל משנת 1933 השתתפה מיליה לאופר בתערוכות קבוצתיות רבות הן בארץ (לרוב, במוזיאון תל-אביב), והן בחו"ל; בשנת 1950 בבית האמנים בחיפה התקיימה תערוכת יחיד הראשונה שלה. במשך חצי מאה היתה חברה פעילה באגודת הציירים והפסלים, ובשנת 1951, יחד עם יליד אודסה יצחק פרנקל-פרנל (1981-1899) ויליד ירושלים משה קסטל (1981-1899), היתה בין האמנים הראשונים שפתחו את הגלריות שלהם בצפת – מימים ההם התפרסמה צפת כעיר האמנים (לצערנו, תהילה זו של צפת נעכרה מאוד מאז ועד היום). עיריית צפת הכירה בתרומתה הרבה של מיליה לאופר לחיי התרבות בעיר, ובשנת 1995 העניקה לה פרס מיוחד. בראשית שנות החמישים מספר נשים באמנות הישראלית היה מצומצם למדי; מתוך חמשת המייסדים של קרית האמנים בצפת היתה מיליה האישה היחידה, ובמידה רבה היא זו שסללה את הדרך לאחרות. כעבור עשרים שנה, בשנת 1971, הופיע אלבום הציירים, שפעלו בקרית האמנים בצפת בימים ההם, ומתוך ארבעים איש, שעבודותיהם כלולות בו, היו כבר שש-עשרה נשים.
מיליה לאופר היתה אישה כל כך נמרצת, שלא הסתפקה בפעילות אמנותית בצפת, ובמשך שני עשורים, משנת 1955 עד ל- 1974, החזיקה גלריה גם בטבריה. היא התפרסמה בזכות ציוריה האקספרסיוניסטיים, שבמרכזם פרחים, במגוונם הבלתי-נגמר. עם זאת, לצד ציורי טבע דומם, מורשתה האמנותית כוללת גם תמונות נוף מרהיבות לא מעטות (חלקן נכללו בסט הרפרודוקציות שלה, שיצא לאור בשנת 1963 עם המבוא פרי עטה של חוקרת אמנות רבקה כצנלסון). בעבודותיה הצליחה להגיע להרמוניה מדהימה בין נופי הטבע לבין המבנים, שנבנו על-ידי האנשים, שלעיתים ביקשו להשתלט על הטבע. היא מעולם לא ציירה מבנים מרובי קומות, שהתנוססו לגובה, כמו שהיא גם לא ציירה את האתרים שלרוב מושכים בארץ תיירים וצליינים. ערים קטנות כטבריה וצפת, שם עברו את שנות חייה הטובות ביותר, נתנו את ההשראה לאמנותה, והיא ציירה את נופי הערים הללו כמו שלא עשה אף אמן אחר.
מיליה לאופר הלכה לעולמה באוגוסט 2008, מאט לפני שהיתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-100. בתה ערה מן שומרת באהבה ובקפדנות על מורשתה האמנותית, שזוכה להערכה כבר מצד שלוש דורות של ישראלים, והתערוכה בגלריית "תירוש" היא דוגמא מוחשית לכך. יש לקוות שאמנותה של מיליה לאופר תגיע גם למקומות, בהם היא צמחה – לפרוסקורוב (חמלניצקי), צ'רנוביץ – אין ספק שהמפגש עם עבודותיה הליריות של מיליה לאופר תתרום רבות לכל חובבי האמנות גם בערים הללו.
דר' אלק ד' אפשטיין
הגלריה של מיליה לאופר
כשהקורונה דוהרת – היצירתיות גוברת
בית האבות "הבית של ורה" בהרצליה, מיועד לאנשים עצמאים בגיל השלישי.
ככל אזרחי המדינה ודיירי בתי האבות בפרט,...
לקריאת הפוסט
איך שוברים שיגרה בימי מגפת הקורונה?
הקורונה שיבשה את החיים של כולנו וכולנו מתמודדים עם שבירת השיגרה.
שבירת השיגרה משפיעה על כולנו- והיא...
לקריאת הפוסט
25 שנה להסכם השלום עם ירדן
למה בכה ביל?חוסיין(מלך),קלינטון(נשיא),וויצמן(נשיא),רבין(ראש ממשלה)ו לי לוטן על אותה במה...זה לא תחילתה של...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לא יכולתי לקרוא את הכתוב כי השורות היו צפופות כל כך .אבל הציורים ניפלאים ואם זו הסבתא שלך שציירה אותם,אז היא היתה ציירת שראויה להיזכר בכבוד בשדה האמנות.
אני חושב שיש לנו תמונה של אמך
אני סקרו אם אגן היא הצירת.
תודה
Thank you very much for getting back to me. I am so excited after more then 30 years
to finally find out the story behind this paining.
מיליה ז"ל היתה וירטואוזית של צבעים, האמינה בהרמוניה ואסתטיקה, היתה אישה מאד אהובה ויפה בחוץ ובפנים.
ידוע לי על מקרים לא מעטים שאנשים שביקרו בגלריות שלה (בטבריה ובצפת) היו מתאהבים ממש בתמונה מסויימת ולא נרגעו עד שרכשו אותה. היחס של אנשים לתמונותיה היה דומה ליחס שלה כלפיהן- כמו אל אנשים אהובים וקרובים.
אמא שלי סיפרה שהיא הייתה הגננת שלה וגם היתה תמונה שציירה בסלון שלנו,הזכרון שלי משתלב בסיפור? היא עבדה גם כגננת או שלא זוכרת נכון?