האם הייתה אהבה בנישואים בתקופת חז"ל
מבואות - מה היה יחסם של חז"ל לגירושין, לאהבה, למשפחה?
לכאורה חז"ל ניגשו לנישואין ואל פירוקם כאל עיסקה משפטית כלכלית. אך יש לנו לא מעט מדרשים המוכיחים שהם היו מודעים לכאב ולהשלכות הרגשיות של גירושין:
"דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך."
(תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד ב)
מהסיפור הבא אפשר לראות שלפעמים ערך האהבה גובר חז"ל על מצוות "פרו ורבו", שלכאורה היא מטרת הנישואין ביהדות.
"דבר אחר: 'נגילה ונשמחה בך'
תמן תנינן:
'נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל.' (ציטוט מהמשנה)
אמר רבי אידי:
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
אתון (הלכו) גבי רבי שמעון בן יוחאי להתגרש זה מזה.
אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו בעצתו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה,
ושכרתו יותר מדאי.
אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך!
מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה,
ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה,
אמר לה: בתי היכן אני נתון?
אמרה לו: בבית אבא.
אמר לה: מה לי לבית אביך?
אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו (נכנסה להריון).
ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו, אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים:
אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה!
הווי, נגילה ונשמחה בך. (שיר השירים רבה, פרשה א', סימן לא)
אמר רבה בר רב אדא בר אהבה כל הנושא אשה לשם ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים.
(ילקוט שמעוני הושע רמז תקכ)
חובות האשה לבעלה
משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה'
" אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר ארבעה יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובתה שהבטלה מביאה לידי שיעמום".
לכאורה חז"ל ניגשו לנישואין ואל פירוקם כאל עיסקה משפטית כלכלית. אך יש לנו לא מעט מדרשים המוכיחים שהם היו מודעים לכאב ולהשלכות הרגשיות של גירושין:
"דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך."
(תלמוד בבלי מסכת גיטין דף צ עמוד ב)
מהסיפור הבא אפשר לראות שלפעמים ערך האהבה גובר חז"ל על מצוות "פרו ורבו", שלכאורה היא מטרת הנישואין ביהדות.
"דבר אחר: 'נגילה ונשמחה בך'
תמן תנינן:
'נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל.' (ציטוט מהמשנה)
אמר רבי אידי:
מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
אתון (הלכו) גבי רבי שמעון בן יוחאי להתגרש זה מזה.
אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו בעצתו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה,
ושכרתו יותר מדאי.
אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך!
מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה,
ואמרה להם: שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה,
אמר לה: בתי היכן אני נתון?
אמרה לו: בבית אבא.
אמר לה: מה לי לבית אביך?
אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!
הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו (נכנסה להריון).
ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו, אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים:
אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה!
הווי, נגילה ונשמחה בך. (שיר השירים רבה, פרשה א', סימן לא)
אמר רבה בר רב אדא בר אהבה כל הנושא אשה לשם ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים.
(ילקוט שמעוני הושע רמז תקכ)
חובות האשה לבעלה
משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה'
" אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר ארבעה יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובתה שהבטלה מביאה לידי שיעמום".
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הפוסט שקראת הוא חלק מניסיון שלי להקים קבוצת לימוד של מדרשים ותלמוד בנושא היחסים בין המגדרים בתקופת חז"ל.
אני מציע לך להצטרף אלינו אם יש לך פייסבוק. השם שלי בפייסבוק הוא eitan kalish ואם תכתוב לי אצרף אותך לקבוצה.
ברכות
איתן