"תרבות בפריפריה" - מופע תיאטרלי-אמנותי הנע בין דמיון ומציאות, המוגש בהומור תוך כדי קריצה ומערב את קהל האורחים

פלורנס בלוך וסיגלית פוקס באחד הקטעים המשעשעים ב"תרבות בפריפריה".
צילום: תום פורת

לזעזע, לטלטל, לעורר מחשבה, להוציא מהקיבעון - זהו חלק מהחזון המנותי של אריאל ברונז ועידית הרמן, שיצרו וביימו את המופע התיאטרלי-אמנותי "תרבות בפריפריה", המועלה במוזיאון בית העיר בתל אביב, בתוך תערוכת האמנות של זאב אנגלמאיר "הארץ המובתחת". 
 
  מתחם בית העיר. עשרות אנשים ישובים סביב המזרקה במרכז הכיכר, ממתינים בסקרנות לבאות. בעודי צועדת על שטיח אדום, ניגשה אליי בחורה חביבה, עוטה פאה בלונדינית ובקול גברי הציגה עצמה: "רזית כפרה" והחלה לצלם אותי עבור "העמק - ערוץ חדשות הבידור והתרבות של עמק יזרעאל".
 
"כפרה" זהו כינויה, היא אושיות אופנה ודוגמנית, מעצבת שמלות כלה, ובנוסף, תחקירנית ועורכת. כפרה התעניינה בי ובבגדיי. צעדנו כשתי 'דוגמניות' על המסלול. הקהל הגיב במחיאות כפיים, ולרגע דמיינתי שעוד רגע יגישו לי איזה פסלון. אף שכל הסצנה נראתה לי כטעות בזיהוי, זרמתי, קדתי קידה, ודווקא נהניתי.
 
אחת ממטרות המופע הייתה לבחון את סף הגירוי והמעורבות של קהל באירוע תיאטרלי. לאחר שנחלקנו לשש קבוצות בנות כ-30 איש כל אחת, עלינו אל האולם המרכזי ומשם התפזרנו לשש נקודות מפגש, כל נקודת מפגש כזו חשפה בעיה אנושית, חברתית, תרבותית, מוסרית, אקטואלית - שהוצגה על ידי השחקנים - שנוגעת בעצב הדק של כל אחד מהצופים.
בתחנה הראשונה פגשנו את רונה, צעירה נכה, נשענת על מקל שהציגה עצמה כנפגעת הפיגוע בדיזנגוף סנטר. במהלך המופע התגלה ששיקרה ולמעשה היא פגועת תאונה דרכים. היא דיברה בלחש על היררכיה של נכות הקיימת בחברה, על חיי המין של הנכים וגם שלה, המסקנה: החברה שלנו 'שולקת' מהנכים את המיניות שלהם ובכך גם לא רואה בהם בני אדם שווים.
 
מעמדה של רונה ב'היררכיה' של הנכות, פחות כנכת תאונת דרכים ולא נכת צה"ל או נכת פעולת איבה שמעמדן "גבוה" יותר ושונה מצד הציבור והממסד. שלא לדבר על מעמדם הנמוך של נכים מלידה.
למרות נכותה, רונה משתוקקת לסקס, מוכנה להתנסות בכול. היא המתינה לתגובת הבאים בשערי הסקס. "האם התנסית עם ערבי?" התריסה כלפיי. "את לא יודעת מה החמצת", שאג מישהו מאי-שם.
 
 
קשה היה להבחין אם כל דבריה אמת, הסתבר שהיא מתגוררת במרכז תל אביב, יש לה רכב, היא עובדת במשרד פרסום ממשלתי. נהנית לחקור בנושאי מיניות אצל נכים ולדבר על כך.
 
"המופע שוחט פרות קדושות ונוגע בנושאים שאף אחד לא רוצה לגעת בהם כגון: פדופיליה, שכול ועוד ", אומרת קרנית בסון. היא הציגה במופע דמות אם שכולה, ששכלה את בנה במבצע עמוד ענן, לא נכנעה לגורלה והפכה לאמנית וסופרת. "השכול הוא משהו מקודש שאף אחד לא רוצה לגעת בו. מסתכלים על האם השכולה כעל מסכנה והעולם מרים גבה שיש לה חיים אחרי שבנה נהרג", קבעה בסון.
 
שיא הזעזוע התרחש כשנחשפנו לגד מינץ שהציג עצמו כמנטור לפדופיליה "מייסד הסוכנות הבינלאומית ללוחמה בפדופיליה", והעביר לנו 'קורס מזורז' בנושא בהשתתפות אשתו חנהל'ה, רקדנית במקצועה.
 
על מסך ענק התנוססו צילומי קטינות בהופעה מפתה, כפי שהן מופיעות באתרי האינטרנט.
מינץ ואשתו חזרו מברוקלין, שם ערכו מופע בן 72 שעות במהלכו שהו באקווריום, דיברו על הפדופיליה ועל אפשרויות להדביר את התופעה.
 
האם זוהי אמת?! פקפקתי, נראה שזוהי סאטירה לתקופה שלנו, לשחיתות השלטונית, לחוסר ההתייחסות השלטון לאזרחים הגורמת אכזבת לאזרחים הן בתל אביב והן בפריפריה.
 
המסך ירד. צעדתי במורד הרחוב מהורהרת. האם זו מציאות או דמיון? מה שבטוח הוא, שהיה זה מופע חד-פעמי, ייחודי, מטלטל, המעיד על אומץ רב של היוצרים והמציגים כאחד.
חוויה מיוחדת במינה, כוללת שתיית אלכוהול 
 הופעות אחרונות:יום ג', 20.9  יום ג' 27.9 בשעה 20:30 , רחוב ביאליק 23, תל-אביב. מחיר: 30 ש"ח. לתושבי הפריפריה: 20 ש"ח. המחיר מסובסד