דור שלא ישוב
לודוויג הייקה היה רופא השיניים שלי במשך שני עשורים. למרות שהיה בן למעלה משמונים ידיו היו יציבות כשולחן ברזל,עיניו הכחולות לא נזקקו מעולם למשקפיים, צלול וחד כתער וחוש ההומור שלו היה נדיר "אתה מכאיב לי" היה אומר הפציינט - "אני יודע - בשביל זה שילמת" היה עונה - "תיכף תקבל זריקה ותרדם"...
למחיריו הנמוכים יצא שם ברחבי העיר ומחוצה לה ולא פעם היית שומע אותו אומר לפציינט שגמגם משהו:"תשלם לי פעם אחרת"... בי היה "מתעלל" בצורה מקורית: כשפי מורדם מלא בצינורות שלו ותוך כדי קידוח היה מספר לי בדיחות שוביניסטיות במבטא ייקה כבד ובאיטרפטציה שרק מלשמוע אותו מספר אותן היה אפשר למות מצחוק אבל לצחוק לא יכלתי כשהמקדח בפי...
יום אחד שאלתי אותו מי זה בתמונת הסרן הצעיר במדי צה''ל: "אח שלך? הבן שלך?"
והוא עונה: "זה אני ב49 היתי קצין רפואה בצה''ל"...
יום אחד אמר לי: ראית את האשה שיצאה מכאן לפני שנכנסת? - היא ידידת משפחה שלי. היא רופאה", עשה הפסקה בדבריו כאילו נמלך אם לספר לי ואולי הרגיש שאיתי הוא יכול לדבר חופשי: "היא חולה. חולה מאד. ימיה ספורים והיא יודעת שלא תחלים. היתה תמיד מטופחת היטב והיא אמרה לי שהיא רוצה לעזוב את העולם מטופחת - שאשלים את טיפול השיניים שהתחילה אצלי"
זו הפעם היחידה שראיתי את ד''ר לודוויג רציני.
תארת מאד יפה ובצורה מיוחדת,דמות מיוחדת
סיפור עצוב וקצת מוזר
לעזוב את העולם מטופחת?
כולן מגיעות לעולם האמת מטופחות ...לאחר שרוחצים אותן ומכניסים חול לעיניים ...שלא יראו עד כמה הן כהו.
זו הסיבה שעוטפים אותן בתכריכים .