40 שנה למלחמת יום הכיפורים.הנטיה לחפור ולנבור שוב בנבכיה גדולה.

המלחמה ששינתה את תחושת הביטחון האישי ונפלה עלינו בהפתעה מוחלטת בהחלט חייבת להוות תיזכורת גם לדרג הצבאי ובמיוחד למדינאי, נלחמתי אז ברמת הגולן הכוחות הסורים שטפו את כל הרמה והגיעו עד לבית המכס התחתון בתווח זריקת אבן מקיבוץ גדות ולא היו כוחות צהל שיבלמו אותם מכיבוש כל הגליל.

בצבא שרתתי(במלחמת ההתשה1968-70 ), בגדוד שריון 184, שהיה שייך לחטיבה 14, בסיני. (היינו עשר בנות כין מאות לוחמים: (והחיילים אז אמרו: שבמדבר, כל קוץ- הוא פרח). המג"ד שלי היה אז אמנון רשף.

במלחמת יום הכיפורים, סיימתי את לימודיי (פיזיותראפיה), והחלטתי להתנדב למאמץ בבית חולים. הפנו אותי לב"ח איכילוב- למחלקת הכוויות.

חטיבת השריון 14, הייתה במלחמה בקו הראשון, והם שספגו את עיקר הפגיעות בשעות הראשונות של המלחמה. על חטיבת 14, פיקד אמנון רשף, שהיה מח"ט החטיבה במלחמה. (החווה הסינית/ המעוזים הקדמיים, ואפרופו הוא רואיין ביום שישי האחרון על ספר שהוציא על המלחמה ההיא, אם אני לא טועה שם הספר: "ניתגבר").)

אני קבלתי את הפצועים (השרופים) הראשונים , במחלקת כוויות. המעגל שלי עם אמנון רשף (שהגיע לבקר את פצועיו), נסגר בזוועה שהתחוללה בתוך כותלי המחלקה הזאת. (כפיזיוטראפיסטית, הייתי נכנסת עם החיילים השרופים לאמבטיה, ושם נאלצתי למתוח להם את העור והשרירים סביב הפרקים במים, תוך שמירה על סטריליות,וזאת כדי למנוע קיצור של הרקמות הרכות, והגבלה בתנועת הפרקים.

לעולם, לא אוכל לשכוח. את הטרגדיה של המלחמה הזאת שחוויתי על עצמי, כמטפלת בחיילי הסדיר הצעירים האלו, (שחלקם לא שרדו את מצבם ואת הכאבים האיומים). המראות מאז, מלוות אותי עד היום. (למרות שהייתי רק מטפלת ולא לוחמת).

לעולם, אסור שהזוועה הזאת תחזור על עצמה.

אין לי כל ספק שמלחמת יום הכיפורים השאירה זכרונות ווטראומות רבות בקרב משתתפי המלחמה ההיא.זאת הייתה מלחמת הפתעה,חוסר ההכנה שלנו,וקונצפציה שגויה שלנו זה לא יקרה,אם כל רצוננו אנחנו לא יכולים להתכונן להפתעה מראש,אין אנו יודעים את טיבה.כלי המלחמה של אז לא קימים ה יום ככלים אפקטיביים.כלי המלחמה היום שונים בתכלית.אנו מצווים לזכור ולא לשכוח לזה אני מסכים בהחלט,הצלקות בגוף ובנפש מזכירים לנו.

הצלחת לפי דעתי לתאר במילים נרגשות תחושות,זכרונות,אירועים וגילויי הקרבה למען הזולת בעיקר חיילנו השרופים שהיו הקורבנות הגדולים של המלחמה הזאת.אמרו לא פעם שהגיבורים האמיתיים היו החובשות והאחיות במלחמה ההיא.אחרי שקראתי את תיאורייך הבנתי את משמעות האמירה הזאת.דעתי היא שמגיעה לכם על כך אין ספור של פרסים.לפוליטיקאיים יש לי להגיד חובה לזכור ולא לשכוח,יחד עם זאת מריבות העבר לא יתרמו לנו לעתיד המשתנה

ולא כמו שכתבתי. היום הוא רואיין בחדשות ערוץ 22, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. ועם הוצאת ספרו.

לא הכרתי אותו עכשיו. הוא הסיר את השפם העבה והג'נג'י שלו. כשהיה המגד שלי, היה גבר בן 30. ג'נג'י עם שפם.