...והיום מוקדש לאוהבי כלבים וחתולים...זה אפשרי :) זיכרון אהוב מכלבותיי שחורקה וטופז

והיום מוקדש לאוהבי כלבים וחתולים...   אמונה.

סיפור המבטא הקשר החם הנרקם בין האדם לידידנו החביבים, הולכי על ארבע, כלבים וחתולים, במקרה זה, לדוברת המתארת בחיבה, את שובבותם, התנהגותם ואישיותם המעניינת של כל אחד ואחת מ"דיירי הבית" הקטנים, החוסים בצל קורתה.  

מרחיב את הלב, ידידותם ואהבתם אליה.

יופי של סיפור. אמונה. (פרח).



סיפור אחר:  "בובי",

פרק מסיפור שלם ("פתאום נפתחו שערי השמים") שהעלתי לפני שנה בבלוג הכללי.

ילד בן שבע, ואחי גדול ממני בשנתיים, כשאבי היקר, (מנוחתו עדן), בתום ארוחת צהריים אחת, נזכר באיזה דבר וצחק. "הבאתי לכם משהו", אמר, והכניס ידו לכיס הג'קט שלו ושלף מתוכו, גור כלבים, בן יומו, מנומנם, קטנטן, לבן כמו שלג. 

המוזר בדבר, לילה לפני כן, חלמתי שאבי מביא לי גור כלבים, ובבוקר שכחתי מהחלום, והנה החלום התגשם, אבא הביא לי כלב... לא היה גבול לשמחתנו, לי ואחי. ואני עולז ומקפץ משמחה.

'בוֹבִי', גדל איתנו. פיכחותו ושובבותו הפכו אותו לסלברטי בעיני ילדי השכונה... כש'בוֹבִי' חטף לילדים את הכדור העשוי מגרב וסמרטוטים, באמצע משחק הכדורגל, וכל הילדים רצים אחריו... צחקתי, עלזתי, אהבתי את מעלליו... 'בובי' היה הדבר הכי היקר שאבא שלי הביא לי. 

אהבתי את 'בובי' אהבה גדולה. הוא מלא אותי שמחה וגאווה אין הקץ... 



שנתיים מאותה ארוחת צוהריים, נפטר אבי, ממחלה קשה. 

המצב הכלכלי בבית החל להתדרדר, ו'בוֹבִי' שלי נלכד בידי עובדי עיריית קזבלנקה. הם לכדו אותו יחד עם עוד כלבים משוטטים, לא ניתן לשחררו. ואני ילד קטון, בוכה... בוכה... לא אוכל... רק בוכה... 

אינני זוכר מתי הפסקתי לבכות ולהתאבל על 'בובי' שלי? 



כמה חודשים אחרי, מצאתי עצמי יחד עם אחי, וקבוצה גדולה של ילדים, - ילדי עלית הנוער, באוניה, בדרכנו ארצה... 





 

תודה נדב

ריגשת אותי בסיפורך

זיכרון רחוק ועם זאת

אפשר לחוש את הכאב

של אז...

דמעות בעיניי

ועם זאת דמעות

מביאות מרפא

תודה

נדב ידידי

הקשר לבעלי חיים אצל ילדים הוא כה חזק.

אז הגעגועים לבובי גרמו לך לקחת מקל ולנדוד לארץ ישראל לחפש שם את בובי ?

אני מכיר את האהבה הזו ללא גבול אל כלב שנעשה החבר הטוב .

גם לי היה כלב זאב  שאהב להתרפק עלי מתחנן שאקח אותו לים.

הייתי צריך לקשור אותו בשרשרת ולהישען לאחור כי הוא משך ורצה לדהור. .

סיפור מרגש שמעורב בו מות שקטע את השיצחה.

מחק







נדב _863_, 07/11/2016

נכון יעקב. ילדים נקשרים קשר חזק לכלבים. 



הסיפור הקצר הזה(חלק מסיפור שלם) כתבתי אותו כתגובה לפוסט של אמונה, והתכוונתי להוסיף אותו בבלוג שלי. 

אך מתברר בעשותי זאת הסיפור גם יופיע בבלוג הכללי, מה שלא היה בכוונתי לעשות (חיוך).

לא נורא, להבא אביא את זה בחשבון. 

תודה, התייחסותך לסיפור ילדות, "בובי".