השקט אחרי אירוח משפחתי
אתם מכירים את השקט אחרי שכל שכולם הולכים.
מתיישבים על הספה למנוחה וחווים שקט תענוגות
שמוציא קולות של הנאה.
אני שואלת את עצמי,
האם זה אחד הסימנים שאני ובעלי התבגרנו?
שאנחנו שמחים לקבל את הבית בחזרה בשבילנו ?
שנינו יושבים, כל אחד עם לפטופ...חחח... ממש רומנטי.
נכנסים לפייס, עונים על אימליים- זאת הדרך החדשה
לניקוי ראש. נחים מכל העבודה:
לארח את כל הילדים, לנקות ולסדר.
לשחק עם הנכדים, לתת תשומת לב לכול האורחים.
כשהינו צעירים היה לנו רק 3 ילדים,
עכשיו יש לנו כנופיה ובה נכדים כלות, הורים, אחינים...
"רגע" אני שואלת את בעלי בצחוק:
"זה לא צריך להיות אחרת?
ככול שמתבגרים זה צריך להיות יותר קל ?"
"עכשיו יש לנו יותר אנשים שאנו דואגים להם,
יותר אחריות כלפי הסובבים אותנו,
יותר אנשים שאנו אוהבים"
מזל שאנחנו צמד, שאנחנו ביחד עורכים ומארחים
ועכשיו פה נחים ומוקירים את הרגעים הקטנים
לפני שאנו שוב מתרוצצים .
לפנינו פתחה של שנה חדשה,
שתהיה שנה של שמחה ואהבה
נ.ב
והנשים שבינכם מוזמנות לקהילת "נשים" שאני מנהלת
ביחד נעשה רעש מסוג אחר...
טוב שבאים וטוב שהולכים
לפחות יש פרופורציות להערכת השקט
שנה ברוכה
מלינה
ויש את השקט שאחרי הסערה
והכל מתקבל באהבה
אבל, אני מזדהה איתך לחלוטין. לפני החג , כשאני בקניות ובתכנונים, אני לחוצה, ואחרי שכולם היו והלכו- אני מה זה מרגישה נהדר. מרגישה כמו ירדה לי אבן מהלב. וחזר לי החופש שלי.
שנה טובה. כמו שאימא שלי הייתה אומרת: "כשלא באים- אני עצובה, וכשהולכים ממני, אני כל כך שמחה".
זה מזכיר לי בדיחה של סבתא שאומרת כמה היא שמחה כשהנכדים באים אבל היא שמחה יותר כאשר הם הולכים (ומשאירים את הסלון כמו אחרי קרב)