מסתכלים בקנקן ולא בתוכנו.

יש הרבה ניבים נהדרים בשפה העברית, כמו למשל: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. וזה הסיפור:---מפי יהודי פרס.
פעם אחת הוזמן בהלול לסעודת מצווה בביתו של חכם שלמה בן-בבא.היה זה יום השנה לפטירת אביו של או, זכותו תגן עלינו.יצא
באלול בבגדיו הדלים והלך ובא לביתו של אותו גביר, כיוון שהגיע ביו הראשונים, נטל לעצמו מקום של כבוד ליד השולחן קרוב לראשו ורחוק מזנבו.כשהחלו להגיע המוזמנים, היו המארחים שבים ומלחשים באוזניו:- זוז נא מעט, יא בהלול, ופנה מקום. ובהלול זז
מכיסא לשרפרף ומשרפרף לספסל והיה מפנה מקומו לאותם שלבושם הדר ופאר. עד שהתחילה הסעודה מצא בהלול את עצמו יושב
דחוק על יד הדלת , בסמוך לעניי העיר.לאחר שנאמרו דברי התורה, לעילוי נשמת המת, הוגשו הכיבודים והובאה ארוחה כיד המלך.
כדרכו של עולם זכו היושבים בראש השולחן במיטב המטעמים ובמיבחר המעדנים, ועיני בהלול רואות וכלות.
לימים הוזמן שוב בהלול לסעודת מצווה, בביתו של אחד הגבירים, נזכר בהלול באותה סעודה , בביתו של רבי שלמה, מה עשה? עלה
לעלית הגג והוריד משם צרור, שניתן לו בשעתו מקרוב עשיר., פתח הצרור ומצא בו גלימה גלימה מפוארת ומצנפת נאה. העלה לגופו
את זו וחבש לראשו את זה, והלך ובא אל אותה סעודה מפוארת.נכנס וישב בקצה השולחן. מיד ניגש אליו בעל הבית ובירכו בחביבות,
נטלו בזרועו והובילו למקום אחר , מקום של כבוד.כיוון שראה בו שהוא ענוותן לא זז ממנו עד שהושיב אותו בכורסה הכי מפוארת ,
בראש השולחן.ראו האורחים מקומו וגלימתו, החלו קדים לעומתו קידות של ברכה, אף שלחו ילדיהם לנשק ידו ולקבל מברכתו.
כשהועלו המטעמים על השולחן נמצאו כל המנות המובחרות לידו של בהלול. לתדהמת המסובין הרים בהלול בידו כנפ גלימת המשי
השחורה והמבריקה, גוללה בין אצבעותיו, טבלה בצלחת המהבילה אשר לפניו ואמר: סעדי נא גלימה דגולה, אני בזכותך עליתי--
לגדולה אמרו לו: מה זה תעשה? ולמה? אמר להם: כשהלכתי לסעודה עם בגדי הישנים והבלויים, הושיבוני על ספסל בסוף השולחן ולא אכלתי אלא שאריות, ואילו היום עם גלימה מפוארת אני זוכה לארוחה כיד המלך, אז בזכות מי? בזכותי או בזכות הגלימה? ואתם מסתכלים בקנקן ולא בתוכנו.