זריצקי

זריצקי נולד בשנת 1891 בדרום מערב רוסיה, למשפחה יהודית מסורתית, מרובת ילדים.

הוא למד אמנות באקדמיה בקייב,, גוייס למלחמת העולם הראשונה לצבא הרוסי השתחרר בשנת 1917, בשנת 1918 נשא לאשה את שרה  שנה לאחר מכן נולדה בתם..

לאחר הפוגרום של שנת 1919 ברחה המשפחה, השאיר מאחוריו את כל יצירותיו אשר שיקפו את המודרניזם הרוסי.
בשנת 1923 עלה זריצקי בגפו לארץ, התיישב בירושלים, לאחר שנה הצטרפה אליו משפחתו.

הוא ייצר תיאורי נוף רבים, בצבעי מים בצבעים בהירים בעלי כתמים.בשנת 1923 צייר את "שער החבשים" עדיין בולטים ביצירותיו הנופים, מאוחר יותר ישנה נטייה אקספרסיבית  כמו הטכניון בחיפה

בשנת 1924 התקיימה תערוכתו הראשונה בה הוא הציג במועדון "מנורה", הצורות הופכות לכתמי צבע אבסטרקטי כשהנושא הוא אלגוריה.
משנת 1927 כיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בארץ.עבר להתגורר בתל אביב, אך המשיך לצייר את נופי ירושלים.
בשנת 1927 נסע לפריז לכמה חודשים שם נחשף לאמנות המודרניסטית, של ראשית ה-120

בשנת 1929 בתערוכה של קבוצת "אגד" בה הציגו אמנים נוספים ציונה תג'ר, אריה לובין, פנחס ליטבינובסקי עבודות הקבוצה משקפות את הציורים הפוסט אימפרסיוניסטים הצרפתיים שהיו פופולאריים בקרב הציירים.יצירותיו של זריצקי התבטאו בנטייה ליצירה של משטחי צבע נרחבים.

בשנת 1930 מיקמה אותו התערוכה בבי הנכות בצלאל כאמן מודרני, כותב גרינברג הוא מזכיר בציוריו את קנדינסקי.
בין השנים 1932-33 הוא פתח סטודיה ששכן במרתף ביתו במאפו, לאחר זמן מועט נאלץ לסוגרו,התפרנס מנכסי הנדל"ן שבבעלותו.
בשנת 1937-44 נושאי עבודותיו היו הפרחים, כמו "פרחים על אדן החלון" בעבודותיו המוקדמות משמשים הפרחים כאלמנט התבוננות במציאות, בעבודותיו המאוחרות הופכים הפרחים לאמצעי צורני בהבעת רגש.
בשנו ה-3040 הציג מראות מגג ביתו החדש, צייר את העיר המודרנית, הפרושה מצפון לו, יונה פישר אמר כי בציור הגגות יש נסיון לשילוב בין הבהיר לכהה בנופיו.
בשנת 1941 הוצגה תערוכת יחיד בהבימה, לכבוד יום הולדתו ה-50 ובשנת 1942 זכה בפרס דיזנגוף לציור.
בשנת 1948 המניע להקמת קבוצה אלטרנטיבית לאגודה, כאשר נתקבלה הזמנה להציג תערוכה של אמנים ישראליים במסגרת הביתן האיטלקי בביאנלה של וונציה,כיו"ר האגודה הקים הוא גרעין של 15 אמנים והחליט לבחור את הטובים ביותר ולפסוח על הבינוניים, היה זעם רב והוחלט להרחויקו מהאגודה.
לאחר מכן הקים גרעין בו השתתפו 15 אמנים , בעתון "הארץ" כתבו האגודה חייבת להבליט את הציור העברי ולא לשקוע בבינוניות.
בשנת 1948 הוקמה קבוצה חדשה אשר נקראה "אופקים חדשים" התערוכה הוצגה במוזיאון תל אביב עם אמנים סימון קסטל, מרסל ינקו אשר עסקו בסימבוליקה יהודית, זריצקי בחר להציג טבע דומם מופשט, בהשראתו של הצייר הקוסיסט ג'ורג' בראק.
בין בהשנים 1949-51 שימש זריצקי כמורה לאמנות ע"י הקבוץ הארצי, הוא ייצר רישומי אקוורל שבהם מתואר המפגש עם הטבע כמערכת צורנית במצב ביניים, כאשר חלקו נכבש וחלקו עדיין נותר ראשיתי ובתולי.
בשנת 1957 החליטה ממשלת ישראל לערוך מפגן לאומי גדול, במסגרת לתערוכת העשור, יצירתו הבולטת של זריצקי היתה "העוצמה",כאשר ביקר בן גוריון בתערוכה אמר, נו האמנות המודרנית אפשר עם אצנות, ואפשר גם בלי אמנות, הציור הועבר לאגף הכלכלה.

היתה זו אחת השערוריות שפקדו את היחסים בין האמן למימסד, יונה פישר כתב בלמרחב, העלבון שנגרם לזריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו מה זו תרבות, לאחר סגירת התערוכה השמיד זריצקי את היצירה.
החל משנות ה-70 נהג הוא להשתקע בקבוץ צובה שם קבל סטודיו. הוא נהג לצייר אקוורלים בהפשטה של הנוף, הוא חזר את מוטיב החלון. בשנו ה-80 נמכר אקוורל בגלריה גורדון במחיר של שבעים ותשע אלף דולר.אך מלבד ההצלחה הכלכלית, זכה בשנותיו האחרונות, למחוות ציבוריות.

בשנת 1981 הוציא השירות הבולאי בו הציור "ירושלים מבט על שער יפו" מדי להט ראש העיר לשעבר קבל את התואר יקיר תל אביב. בשנת 1981 הוצג הסרט התיעודי      דיוקנו של אמן, בשנת 1984-85 הוצגה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה ובה 340 יצירות
הוא נפטר בגיל 96הארון הוצב בכניסה למוזיאון תל אביב.
אמנים כמו פנחס אברמוביץ, יחיאל קריזה, אריה ארוך ועוד היו באותם שנים תלמידיו מלבדם היתה לו השפעה על אמנים רבים אחרים.

הוא היה גדול הציירים הישראליים.