טיטניק

זו היתה האוניה הגדולה המפוארת והבטוחה ביותר שנראתה עד אז.

היא יצאה מסאוהמפטון לניויורק ב-104.1912, היתה מעין מלון מותרות צף. עצומת מימדים.

על סיפונה היו 2201 נשים גברים וילדים. במעונות הפאר התאכסנו האליטות ושחקנים מפורסמים. למטה בתאי העץ הפשוטים  היו 706 מהגרים אשר נכספו להגיע לארץ המובטחת.

טיטניק היתה אמורה להגיע ליעדה  ביום ד' בשעות הבוקר, אך זה לא קרה. ביום השלישי שטה בנחת מערבה, היה זה יום בהיר וצח, היא השאירה אחריה פסים אארוכים של עשן קלוש.

בשעות הבוקר התקבלה מאונית הקיטור "קרוניה" שדר בו נאמר יש קרחונים וגושי קרח.אחה"צ  היה בהיר וקר הם נעו במהירות של 75 סיבובים בדקה, הודעה שניה התקבלה מאונית "קליפורניה" האלחוטאי הרולד ברייד עסק בחישובים, לא טרח ללרשום זאת, לאחר מכן האוניה "באלטיק" ביקשה להזהיר את טיטניק  מפני הקרח המשוטט על מסלול תנועתה.
ההודעה נמסרה עברה כמה ידיים, והגיעה לרב החובל שהיה על סיפון הטיולים.

סעודת הערב היתה עליזה, התזמורת ניגנה, זוגות רקדו, אל האוניה הגיעו עד עתה חמש תשדורות, אתראות מפני קרחונים, האוניה המשיכה מבלי לצמצם את מהירותה.

ב-11.30 בלילה, צלצל פעמון האוניה דונג דונג, הם לא העמינו למראה עיניהם, דמות לבנה מפלצתית  גדולה  היתה מולם, זו היתה מציאות קטלנית.

בחפזון החלו הקצינים להלום בפעמון קרחון זעקו, הקצין הראשון היטה בכח את ההגה שמאלה,  המפלצת עמדה עכשיו לידם, הורגש זעזוע קל, נטיה לצד ימין, גושי קרח החלו נופלים על הסיפון. טיטניק עצרה, רב החובל סמית רץ בחיפזון, מה הדבר שהאוניה התנגשה בו? קרחון אדוני.

קצינים הוזעקו, אורות נדלקו, נוסעים רדומים הציצו מתוך האשנבים, ושאלו מדוע נעצרנו?

באולם העישון ישבה קבוצת קלפנים מסביב לשולחן הפוקר, הם אפילו לא טרחו לעלות לסיפון. המהלומה שספגה טיטניק היתה מהלומת מוות. דרך נקב גדול חצי מטר מהרצפה פרצו מים פנימה, תוך עשר דקות עמדו המים בגובה שמונה רגל, זרם מים עז פרץ גם לחדר המכונות, שקי הדואר צפו, תוך עשר שניות הספיק הקרחון לפרוץ פירצה של מאה מטר, בתחתיתה של טיטניק, הנוסעים לא ידעו עד הרגע האחרון שהאוניה טובעת..
רב החובל סמית שידר קריאות לעזרה, מי הים פרצו לביטנה של האוניה. האדם והמכונה נאבקו אך לשווא, המים הוסיפו לעלות בהתמדה.
סירות ההצלה הורדו, העבודה התנהלה לאיטה, רבים מאנשי הצוות לא ידעו לאיזה סירות הם שייכים, אנו טובעים זעק רב החובל לעזרה, היתה אנדרלמוסיה אנשים רצו לכל הכיוונים, צעקו ובכו ב-2.30 בלילה חלק מהנשים והילדים הועלו לסירות, אנשים חגרו לגופם חגורות הצלה, קריאות העזרה והיבבות גרמו לשינו מהלכן של סירות רבות.
רקטה מס' שניים מפזרת את מטר ניצוצותיה, על פני הים, זרועי הקרח ,האוניה גוועת.סירות ההצלה מורדות בזו אחר זו, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
הבהלה והאנדלמוסיה וחוסר האונים משתלטת על הכל,כולם בוססים בתוך המים, נשים נאחזות אלו באלו, ממררות בבכי, ארבעה סינים מסתתרים בתחתיתה של הסירה, אחת הנשים מבקשת לקחת איתה את כלבה הדני, מבוקשה לא ניתן לה, והיא העדיפה למות עם כלבה.

600 איש בסירות, 1500 על סיפונה של טיטניק הטובעת, רב החובל פניו חיוורים ויגעים הודיע לאנשים את חובתכם עשיתם, עכשיו כל איש לעצמו

אנשים כורעים בתפילה על הסיפון, בעוד המים משקשקים מתחת לרגליו מנהל התזמורת קורא לנגנים להמשיך לנגן את "סתיו" אנשים קופצים בייאוש אל הים הקפוא, התזמורת עדיין מנגנת בהתמדה ובעיקשות.

בשעה  2.20 אחר חצות הכל תם דממה בוכיה.
בין ההמונים על הרציף נמצאים קרוביהם של הנספים והנעדרים
הדו"ח שנכתב בקשר לרב החובל אמר הקברניט נכשל במשגה חמור.

אותנו הישראליים אין ללמד המ גורם לבטחון עצמי מופרז, ולמה מובילה השאננות