לאבי/כליל החורש

היי עפיפונה

שיר עצוב, 

"והוא 

כמו תינוק חדש,עטוף ומוגן 

מעינו הרעה של העולם 

נלקח בידיים מאומנות לאן שנלקח. "



 נשארת עם כליל החורש הפורח באביב 

ורצית....

אבל לטבע חוקים משלו,...

שתדעי ימים טובים יותר

 

להדס לרותי ולגילה תודה על התגובות מלאות האמפטיה.

גם כן לדוליטל.

אל תספרו לי שהחיים עצובים

אבל,אם לא הייתה עצבות לא היינו יודעים גם מהי שימחה.

ג'ורג' ברסנס שר אין אהבות שמחות.

ויש בזה אמת.

אבל,אבל

תגובתו של כל אחד נגעה בלבי בדרכה

תודה.







 

"כשליוותי את אבי בפעם האחרונה".  אביה.



יש בכוחן של מילים לתאר סיטואציות כואבות, ולעורר רגשות בלב האדם. ויש סמלים חזקים פי כמה, (ציפורים שחורות ניקרו ופצעו את האדמה השקטה), באמירתם.

אחד מהם - עץ גדוע ומבסיסו מנץ עלה אחד ירוק - סמל עלית הנוער - המסמל תקומתו של העם, כנגד כל הסיכויים - עץ גדוע ועלה אחד ירוק עולה מבסיסו -  

בשיר של אביה, היא מתארת את העלה הירוק, במילים: "כששבנו מהמסע ראיתי איך טרם זמנו ,פורח לו כליל החורש".

לאמור, לא אבדה התקווה.

בריאות שמחה ונועם אביה היקרה. (פרח).