לזכור ולא לשכוח (קהילת דילמות במשפחה)
שלום לגולשות ולגולשים.
כשהייתי ילדה קטנה שמעתי קטעי משפטים על מלחמה שהייתה,
על שעוד אחד לא חזר, לא הורה , לא ילד או ילדה.
משפחה שלמה נמחקה.
גם כשכבר הייתי בבית הספר, לא הפנמתי את גודל האובדן
לא הצלחתי להבין כיצד , למה, כזה רשע בעולם.
אמי שהגיעה לארץ שנים לפני שהיטלר (ימח שמו וזכרו ) לשלטון עלה,
לא ידעה כלל מה עלה בגורל משפחתה שלה.
בת דודה שאת אושוויץ ובירקנאו שרדה,
הגיעה לארץ שבורה ורצוצה.
אז החלו לגלות את האסון הנורא
איך בגטו נרצחו והובלו בקרונות להשמדה.
ביקרתי בביתה המפואר לפני שנים מספר,
ולמה לא התפלאנו אחיי ואני שהבית פשוט נמכר.
זיוף של מסמכים ואין דרך להוכחה
ורק הקירות, המדרגות, החלונות סיפרו את קורות המשפחה.
והיום, כשאני כבר סבתא לנכדים שכבר שרתו בצבא,
נכדים שמחייכים כאן באושר ובשמחה,
והקטנטנים משתעשעים במתקני הגינה
אני יודעת שאנחנו צריכים להיות מדינה חזקה.
אבל חוזק אינו רק נשק, מטוסים, קירות בטון להגנה
מדינה חזקה צריכה להיות מלאה בחמלה,
אהבה, הערכה, כבוד לזולת
לאחר, לשונה,
כי די ! כבר נמאס, ההרג, הרצח, המוות הבלתי נתפס.
לסימה,
קודם כל, ולפני הכל, האיכפת והחמלה, צריכים להיות לאחר תוכך. לא לזר שאינך, כי הוא
סיכונך. ללא אחרך שממך, אינך כלל סיכויך, גם אם תהא רב אונך והונך, תמיד כל, תמיד
וחובה, רעך אתה, זכור, והיה חַיּוּתְךָ.