מחשבות על יצירתיות וקבלה

להלן הצעה לנקודת מבט בנושא שינוי ויצירתיות מעולם הקבלה. יש שני אופנים ליצירה, המתחברים ומשלימים זה את זה. יצירה יש מאין, ויצירה של יש מיש. לפי שיטת הספירות, תהליך היצירה יש מאין מתרחש בספירת החכמה. היא מסומלת בטיפה או בנקודה המופיעה מתוך התייחסות לאינסופי וללא מוגבל. זו נקודת ההארה הראשונית, שעדיין אינה מובחנת ומוגדרת, אבל מורגשת כהארה, כהברקה. זהו הכח (פוטנציאל) שיש במה (כוחה של שאלה), הטיפה של החכמה (המכונה בקבלה אבא) עשויה להכנס לכלי של הבינה (המכונה אמא) כשתפקיד הבינה הוא לברר, לפרט, לבנות, להבין, להפוך את הנקודה לתמונה, להוליד תובנה שבתהליך ההשתלשלות לפי הקבלה מפעילה את הרגשות (המכונים ילדים). היצירה בחכמה (שמקומה הוא בצד ימין) היא יצירה מתוך חוסר גבולות, ובבינה (צד שמאל) היא יצירה בתוך גבולות ומסגרת. אפשר לראות בהסבר זה ייצוג לתהליכי יצירה שונים, המתקיימים בתנאים שונים, ונראה שהם מייצגים תפישות שונות לגבי תהליכי היצירה והיצירתיות, ההפוכות לכאורה, שיתכן ואינן סותרות אלא משלימות זו את זו.
המשך יבוא
למאמרים נוספים http://palantcoaching.com/he/878-2/