"האוצר" – סיפור מסע חסידי פסיכולוגי אל הגילוי וההגשמה

לפניכם חלקו הראשון של ספרי "האוצר" – סיפור מסע חסידי פסיכולוגי אל הגילוי וההגשמה. גירסה מוקדמת ומעמיקה של סיפור "האלכימאי" של פבלו קואלו.  להורדה ללא תשלום של הגרסא המלאה בקישור בסוף המאמר.
 
האוצר[1]
 
"עוד כתב לי ידיד נפשי מחותני הגאון החסיד מפלונסק  שיחיה, שהיה  מרגלא בפומיה  דהרב הקדוש ר' חנוך העניך מאלכסנדר ז"ל, לומר בשם רבו הרב הקדוש הרבי ר' בונם[2] ז"ל שאמר:
אשר כל אברך בנוסעו פעם הראשון אל הצדיק, ולהסתופף בצל החסידים, צריך לידע המעשה מרבי אייזיק ר' יעקעליס מקראקא[3], שבנה הביהכנ"ס בקראקא[4] הנקרא ר' אייזיק ר' יעקעל'ש שוהל וזהו כי הר' אייזיק ר' יעקעליש חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג, ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור[5] בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר. הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא[6] לחפור בארץ ולחפש במטמונים[7], אבל מרוב צערו כי עמל כ"כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל, היה הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי[8] שוב בא בבוקר[9] בבוקר[10] אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניא. השר העומד שם בראש האנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי[11] הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון[12], סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה, סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח. אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם היה כדאי שתסע דרך רחוקה כ"כ ע"י חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות, הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק ר' יעקעליש, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר' יעקעליש תחת התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול, אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא, ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן. ויהי כשמוע רבי אייזיק ר' יעקעליש דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו וכי עליו לחפור ולבקש במטמונים[13] בביתו ושם ימצא האוצר. חזר ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור וכירים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר' אייזיק ר' יעקעליש שוהל[14].
כן הדבר כל אברך צריך לידע כי על ידי בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, אצלו ממש והבן, ודברי פי חכם חן".
סיפור קטן זה זכה להפוך לסיפור מכונן לרבים, ולמגוון עיבודים[15] וגירסאות[16]. הוא מצומצם בתאוריו ומשאיר "רווחים רבים" המהוים מקור לסקרנות ולשאלות המסייעות "לפתוח" אותו ולגלות בו פנים מרובות.
אפשר לשייך אותו לז'אנר סיפורי "מסע הגיבור"[17] והוא מצטרף לשורה ארוכה של סיפורי מסע מעוררי השראה, מהם מסעות אישיים וקבוצתיים, שהם חלק מהסיפור היהודי הגדול[18], ומהם[19] מסעות מיתולוגיים ומודרניים שהפכו מקור השראה לרבים.
זהו ספור בתוך סיפור. סיפור המסגרת הוא על הרב שמחה בונים מפשיסחא והפרשנות שלו לסיפור זה בהקשר של התלמיד הנוסע אל רבו[20]. הסיפור הפנימי הוא מסעו של אייזיק לפראג ובחזרה לקראקוב.
כסיפור יהודי הוא מתכתב עם עולם האסוציאציות היהודי, ומקורו החסידי מאתגר למצוא הקשרים בתורת הקבלה והסוד, אולם פשוטו של הסיפור הפנימי, סיפורו של אייזיק, חף כמעט לגמרי מסממנים יהודיים מובהקים והוא כמו מתמסר לפרשנות רחבה וכללית יותר.
ננסה לקרוא אותו בשלשה מימדים[21].
הסיטואציה – עיון בסיפור הקונקרטי במסגרת ההגיון הפנימי שלו, ובשאלות ובתובנות העולות מהסיטואציות המתוארות.
האבסטרקציה – עיון במשמעויות המופשטות, העל זמניות והכלל אנושיות שניתן להשליך מסיפור זה עליהן.
הפרסונליזציה – המפגש האישי שסיפור זה מזמן לכל אדם שמוכן להפגש אתו, והשאלות שהסיפור מציע לו לטייל איתן.
נצא למסע בעקבות אייזיק וחלומו, וגם לנו יהיה זה מפגש עם חלומות ואוצרות, ואם נחפור במקום שהסיפור יוליך אותנו אליו, אולי נגלה גם את האוצר שלנו[22].
 

 
סיטואציה
החלום
 
"חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג".[23]
אייזיק לא קיבל החלטה מיידית לצאת בעקבות החלום. רק לאחר מספר פעמים שהחלום חזר והופיע, הוא החליט ככל הנראה לשים יהבו על החלום ולצאת לפראג. אין זה פשוט להחליט לצאת למסע, שיש בו רוב טורח ועמל, כפי שנראה בהמשך, על סמך חלום.
האם ראה בו קול אלוקי המנחה אותו להתעשרות או שמא מסר לא ברור ממקום לא ידוע ?
האם כשקיבל החלטה לצאת לדרך עשה זאת מתוך אמונה ובטחון בהצלחת המסע, או שמא הספקות וחוסר הבטחון באמיתות הדברים ליוו אותו כל הדרך? לשאלות אלו אין תשובה ברורה בסיפור.
הסיפור גם לא מגלה לנו דבר על חייו של אייזיק, על עיסוקו, על משפחתו, ועל המשקל של מרכיבים אלו בהתמודדות עם השאלה, לצאת או או לצאת לדרך. בשורה התחתונה, אייזיק קיבל החלטה לנסוע לפראג, לנסות לגלות אם החלום אמיתי. הגילוי, כפי שנראה בהמשך, הוא מניע מרכזי בסיפורינו. החלום מגלה לאייזיק שיש אוצר שהוא יכול לגלות, ולשם כך עליו לגלות בעצמו את הכוחות הנדרשים למסע זה.
"ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר".
האם חשב אייזיק שהמלך[24], האלוקים, שולח אותו אל האוצר שבחצר המלך[25] ? האם הרגיש שיש כאן שליחות שמסמלת מצד אחד פער, פיזי ומנטלי, בין האיש הפשוט למלך, לבין האפשרות לגשר על הפער דוקא במצוות המלך, על ידי חפירה וגילוי האוצר  מתחת לגשר?[26]
 
 
 
 
בפארג
 
"הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא לחפור בארץ ולחפש במטמונים. אבל מרוב צערו כי עמל כ"כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל".
מה אייזיק חשב לעצמו כשיצא למסע בעקבות האוצר? שכל אדם יכול לגשת לחצר המלך ולחפור כאוות נפשו? אפשר כמובן ל"האשים את החלום" שלא גילה לו את כל הפרטים, אבל סביר שהוגן  לייחס לאייזיק תכונות כגון תמימות ואולי אף טפשות. למפרע יתברר כי דוקא תכונות אלו הביאו להצלחתו, שהרי לו ידע או הבין מעצמו את מורכבות המשימה, ספק אם היה בכלל יוצא לדרך. בכל אופן, לשרשרת הגילויים, מצטרף הגילוי של אייזיק, על כך שהאוצר אולי קרוב, אבל למעשה רחוק מאוד.
משהו קורה לאייזיק כשהוא מגיע לגשר, והסיפור חושף לראשונה את מסתרי ליבו. אייזיק מפחד, ובצדק. אולם מול הפחד לחפור מתחת לגשר, יש פחד אחר - לחזור הביתה בידיים ריקות. יתכן וכבר בשלב ההתלבטות האם לצאת למסע לפראג, היו חששות ופחדים. יתכן שהיה פחד ממה שעשוי לקרות במסע, ולעומתו פחד, להפסיד הזדמנות לכאורה. הוא מיטלטל לכאורה בין האמונה בחלום והפחד ממשמעויותיו[27], אולם כעת, מול הגשר בפראג, הפחדים והרגשות ממוקדים במה שקורה עכשיו. בשלב זה נראה כי אין פתרון לבעיה, וגם אם אכן יש אוצר באדמה מתחת לגשר, אין אפשרות להגיע אליו. הרגשות המציפים את אייזיק נחשפים לעין כל.
"היה הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי[28] שוב בא בבוקר בבוקר[29] אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניא".
אייזיק מתהלך לפני הגשר וכולו שאלה, אנה[30]? לאן עלי לפנות? מה עלי לעשות?[31]. הוא נע קדימה ואחורה, מנסה למצוא פתרון למצב שהוא לכאורה חסר פתרון. הוא הולך, מטייל, נח. בלי שיבין זאת בשלב זה, הוא הופך, מאדם המחפש פתרון שאין הוא יכול לפתור בעצמו[32], לחלק מהפתרון[33], ומאפשר למשתנה נוסף לסייע לפתרון המשוואה[34].
המפגש
 
"השר העומד שם בראש האנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון[35], סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה".
אפשר להניח שאייזיק היה מעדיף להמנע ממגע עם שומרי הגשר. הוא עלול היה לקבל יחס נוקשה יותר ואולי אף להענש על עצם התנהלותו המוזרה, וגילוי הסיבה האמיתית לנוכחותו במקום עלול היה להחמיר את מצבו. אף על פי כן, השר, העומד בראש המשמר, קורא לו ומדבר אתו רכות. נראה שבכך הוא רוכש את אמונו של אייזיק, ומניח את ה'גשר' למפגש שהולך ומתפתח באופן מפתיע. אך נראה שהנכונות של אייזיק לשתף את השר בסודו מלמדת על משהו עמוק יותר מרחישת אמון. אייזיק פועל לכל אורך הדרך בנחישות ובדבקות במטרה. הוא לא מוותר ולא מתייאש. במפגש עם השר, נציג המלך, ומי שבידו השליטה בגורלו של האוצר, מבין אייזיק כי הדרך היחידה לאפשר לחלום להתגשם, היא לגלות אותו. גילוי הסוד מוריד אותו למציאות. השר יכול להאמין לו ולחפש האוצר בעצמו, או לגרש אותו משם. אבל מבחינת אייזיק אין עוד טעם להסתירו. הגילוי של אייזיק מביא לגילוי מפתיע ביותר. גם השר חלם חלום דומה, אלא שהאוצר שהוא ראה בחלום היה תחת התנור בביתו של אייזיק עצמו, אך את הפרט הזה, את שמו, אייזיק למזלו, משום מה לא גילה. יתכן שהוא לא גילה את שמו לשר בגלל הפער בין היהודי העני לשר, שמא שמו של האיש הפשוט אינו ראוי להשמע באזני השר. העובדה שהשר, המגלה שהוא שמע את שמו של אייזיק, אבל לא ייחס לו שום משמעות, תומכת בהנחה זו.
שני חלומות נפגשים, האחד של אייזיק, שמאמין בחלום ומשום כך הגיע לאן שהגיע וגילה את מה שגילה. השני, חלומו של השר, שאינו מאמין בחלומות, וגם הוא דווקא מסיבה זו, גילה מה שגילה. השתלשלות הדברים, דווקא באופן הזה, היא הדרך היחידה שיכולה היתה להביא לגילוי האוצר של אייזיק. הקשר בין אייזיק לשר, הוא לא פשוט ולא מובן מאיליו, והמפגש מביא לאינטימיות לא צפויה בין שני האנשים השונים כל כך, ומבחינה סימבולית אפשר לראות בגשר, סמל המייצג את עצם המפגש הבלתי אפשרי הזה לכאורה. מצד שני, בין שניהם משתרע פער עצום. האוצר בחלומו של אייזיק היה קבור מתחת לגשר. זהו החפיר, או הנהר, המקיף את הארמון, ולא מאפשר גישה חופשית אליו[36]. תחת גשר המפגש טמון הפער בין אייזיק לשר, בעטיו, ונכון יותר לומר בזכותו, לא יכול היה אייזיק לבטא את שמו, ובכך זכה לגילוי שמו ולגילוי האוצר. כך שמבחינה זו, אכן האוצר של אייזיק טמון מתחת הגשר.
בכל מפגש בין שונים יש פער. המפגש בין דומים לא יוצר גשר, הוא יוצר זהות. בכל מסע אל החוץ יש מפגש עם הזר,  והוא בהגדרה מכיל את הגשר ואת הפער שיוצרים אינטרקאציה שמי שמוכן להאמין בה, יגלה בה אוצר.
"סובב סובב אצל הגשר כל הימים.."
התנהלותו של אייזיק תוארה לעייל כתנועה של אנה ואנה, תנועה קוית לכיוונים שונים.  השר רואה תבנית גיאומטרית אחרת. הוא רואה את העיגול שמשרטט אייזיק בהילוכיו. הוא רואה אדם הלכוד בעיגול, ללא מוצא, ואולי הראיה הזו מעוררת את רחמיו ואת רצונות לסייע לזר היהודי. מטאפורית נאמר, שהעיגול שמוסיף השר לסיפור מניע, כגלגל, את העלילה קדימה. השילוב בין התנועה הקוית של אייזיק להסתכלות המעגלית של השר יוצר צורה גיאומטרית של ספירלה[37], שאפשר לראות אותה כצורה הפנימית של הסיפור כולו, תנועה החוצה ופנימה שמחזירה לאותו מקום אבל במימד גבוה יותר.
"מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה?"
בדברים אלו פותח השר חלון לחלום של אייזיק. החיפוש יכול לעסוק במה, אולם הוא יכול גם להתייחס למי.  במקום להתחמק מתשובה, אייזיק פותח את עצמו לאפשרות שלמפגש הזה יכולה להיות משמעות, ומתוך שאלתו של השר, 'על מי אתה ממתין', הוא מגלה את  התשובה - לך!,  והוא פותח מצידו, לשר, חלון לחלומו הוא. במפגש החלומות ביניהם, כל אחד חולם לכאורה את פתרון חלומו של השני[38].
"סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח".
מה מצפה אייזיק מגילוי החלום? אייזיק מגלה טפח ומכסה טפחיים. אפשר להניח מלשון הסיפור, שהוא לא חושף מיד את המקום המדוייק של האוצר - מתחת לגשר, אולי מחשש מתגובתו של השר, הממונה על הגשר, ואולי כדי לבדוק את תגובתו של השר. אם יגלה זה ענין רציני באוצר, אולי יתגלגלו הדברים לטובה, השר הרי יכול לחפור מתחת הגשר. לפחות יוכל אייזיק להתנחם בכך שלא שמר את הדבר בליבו, ויצר אפשרות נוספות למימוש החלום. יתכן שהשר יגלה האוצר ויקח אותו לעצמו, אייזיק מצידו עשה כל מה שהוא יכול כדי שהאוצר לא ישאר לנצח קבור תחת גשר. במעשה זה אפשר לראות ביטול[39] של הרצון האישי לטובת מימוש האפשרות של מימוש הפוטנציאל שהחלום מגלה, וחוליה נוספת בעיצוב דמותו ואישיותו של אייזיק, ההופכים אותו ראוי למה שהוא זוכה בסופו של דבר, בזכות מה שהוא.
"אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם היה כדאי שתסע דרך רחוקה כ"כ ע"י חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות, הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק ר' יעקעליש, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר' יעקעליש תחת התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול, אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא, ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן".
מה שאנו קראנו לו תמימות, השר קורא לו שטות. ננסה לנתח את דבריו. הוא טוען שחלומות שוא ידברו ואין להאמין בהם. אבל השטות, אותה הוא מדגיש בדבריו, היא לנסוע בשביל זה לקרקוב, או לבוא לפראג. כלומר, המאמץ הגדול לא מוצדק בשביל חלום. אבל מה עם מאמץ קטן? הרי בחילופי הדברים בין איזיק לשר, •