מתגעגעת משומה למוטק'ה הזקן והטוב

מתגעגעת.  אביה (עפיפונה).

כתבתך אביה, מעלה זכרונות יפים של זמנים אחרים ב'מוטקה'.

חילוקי דעות היו, גם היו אז, (גם בין שנינו, התכסחנו לא אחת, ואחרי שהעמקנו להכיר איש את רעהו, צמחה חיבה גדולה והערכה בינינו), היו חילוקי דעות, אך הייתה חברות טובה, פחות צניות ועוקצנות המבצבצת בתגובות החברים, הקיימת בזמנים אלה.

בשנים 2012... 13, לא הייתה התלהמות בוטה כמו זו של היום במוטקה.

נושא הכתיבה (שהיא עיקר משענתו של מוטקה, בכמות המשתתפים הכותבים בפורומים השונים באתר). 

בשנים ההן הייתה תוכנה טובה יותר מזו של היום. תוכנה (פורמט) שריכזה כל התגובות (רבות, או מעטות) של שיר או סיפור, ב"אשכול" אחד, תחת כותרת השיר, שבתפיחתו הוצגו כל התגובות של המגיבים לשיר, או לסיפור שהובא. ובכך נוצר מקום בדף הכותבים, פי כמה מזה של היום. 

בפורום 'כתיבה יוצרת', החברים כתבו שירה וסיפורת, סיפורי חיים, יצירות לא פחות ראויות לשימת לב והערכה מכתיבת שירה.

מנהלי הפורום ב'כתיבה יוצרת' - היו שהנחו תקופה קצרה ועזבו, והיו מנהלים/לות כמו חני ברוכין הזכורה לטוב, מנהלת מוערכת. (כאדם. מעלה מבורכת שהקרינה הבנה עמוקה בגישתה ליצירות הכותבים/ות. חני הבינה מה שמנהלים אחרים לא מודעים כלל לעובדה שלכל כותב/ת, סיגנון כתיבה המיוחד לו, ממש כמו חתימת ידו בתעודת הזהות שלו. כתיבתו/ה/יצירתו/ה נובעת מעולמו/ה הפנימי הרגשי, כך שחני לא השתמשה באמירה כמו: "ההקדמה מיותרת", או "המילה הזו מיותרת". חני הבינה לנפש הכותב/ת, לנחיצותה לדעתו/ה, של אותה מילה, או משפט אותו כתב/ה. והיא הציעה בדרכה החכמה שינויים מאירים מתאימים לאותה אמירה כתובה.

כן אביה היו זמנים. (חיוך). זוכר גם לא פעם היו לי חילוקי דעות עקרוניים עם חני, כאשר עמדתי על דעתי בעניין תגובה שהגבתי, לחבר/ה, זה או אחר/ת. אך תמיד הסברתי, נימקתי בהרחבה, את דעתי בעניין.

גם עם המנהל ג'אבר הטוב. חילוקי דעות נוקבים בשל גישתו הבקורתית כלפי עם ישראל. לא ויתרתי. וג'אבר ידע להעריך דעה אחרת מנומקת, שונה מדעתו, דבר שהביא ידידות כנה וטובה בינינו.

מעניין. המנהלת חני ברוכין, לא פעם הפתיעה אותי והסבה לי הנאה רבה, בכמה פעמים כשפנתה אלי בהודעה אישית בלתי צפויה: 

(כדאי לשים לב לתאריכי ההודעות). 



 נדב (משה) בוקר טוב.          20.11.13



בד"כ איני כותבת לחברים ב"אישי" אבל במקרה שלך, קשה

להתאפק.

התגובות שאתה כותב בהווה הן לא פחות ממצויינות.

אינך מחניף לכותב, אתה כותב משוב אובייקטיבי, מנומק. נראה

שכל כותב עשוי להפיק תועלת מהתגובות שלך!

מרגש לעקוב אחר התפתחות שלך ככותב. אפילו ככותב תגובות.

סוף שבוע נעים!

חני ברוכין. מנהלת פורום סדנת "כתיבה יוצרת".





נדב (משה) היקר                              , 1.12.14

החבר הוותיק, הנאמן העקבי והיצירתי בפורום שלנו.

מהערב אני מתנתקת מפורום במוטקה, לרבות הרשאות הניהול.

כאמור עד הודעה חדשה.

להתראות!

חני ברוכין. מנהלת סדנת כתיבה יוצרת.



אביה (עפיפונה) יקירתי. האמת דעתה של המנהלת חני ברוכין, ושל חברנו ג'אבר, ועמיתים אחרים לא הפתיעו, אם האדם שלם עם עצמו, ומכיר במגבלותיו ו והולך בדרכו שלו. 

בריאות ועדנה. והקלה בהשגת מטרותיך, אביה היקרה. (חיוך).





 

נדב היקר (חיוך) תודה על הפירגון.

הוכחנו קבל עם וקהילה שטלה לאריה-לא זאב...

אני חשה כלפיך כמו חבר ילדות.יחדיו חוווינו ילדות שנייה..מאתגרת

ולא קלה במוטקה. אך לא עשוקה. אלא מלאת חוויות מורכבות סוערות

מלאות חיות...ומאלפת .

אני זוכרת בסלחנות את הכסאח הראשון בינינו כשהיית ירוק -ואני לימון.(תרתי משמע).

כשבפורים השתלחת בי בשל.. מגילת אסתר כשכתבתי שאסתר המלכה הייתה ז...זוהרת

לא חשוב.ויצאה לך אש מהאף ותקפת אותי והשתלחת בי והייתי הצ'ילבה שלך. ואהבתי להרגיז אותך

הו כמה אהבתי להרגיז ולעצבן אותך (אה וגם את איציק ב.).כי הייתי ילדה רעה רעה.

ורצית להדביק לי פלסתר על הפה.



והתפייסנו באופן אמנותי,.

כשכתבתי ב"יוצרת" מכתב, בו התלוננתי על מחזר דמיוני שלי בשם זלוטופולסקי

כאהובתו פרידה ענתבי. והתלוננתי עליו על כך  שאינו יודע לחזר.אחרי אישה.

ולכן המכתב היה מכתב פרדה.

(החברים נטו להאמין שהסיפור אמיתי(חה חה חה ) אין חדש תחת השמש של מוטק'ה.

וכמו שהיום ,גם אז שכחו שמיטב השיר- כזבו...

זה היה ב'הילה יוצרת שירה ופרוזה...

התגובה שלך הייתה מבריקה.

הרבצת לו (לזלמן המחזר הדימיוני שלי פרידה)

תורה בנושא נימוסים והליכות של ג'נטלמן כלפי אישה (גן אם אינה ליידי).

נוסח חנה בבלי. ולימדת אותו ושאר גרברי מוטק'ה העגומים

כיצד מחזרים אחרי אישה: עם פרח, בונבוניירה ומילים יפות.

כל החבילה.

אז למה שלא תקים קהילה של עצות לגברים חברי נימוסים.

או.קיי גם לנשים יעכנעס -כיצד להיות ליידיס.

שם הקהילה (רק הצעה) איך להתבגר(במקום להזדקן)- בחן. 

לעולם לא מאוחר מדי. פנה לדו ליטל אולי יסכים לשתף פעולה.

כפתור ופרח וסמיילי לב מתוקן.

עפי' יקרה,

אני עדיין פה, בשמי הנוכחי אבל זה אותו אני.

קופץ מדי פעם להציץ ומתאכזב קשות למראה השיממון שכה היטבת לתאר.

נחמד היה לקרוא בתגובות את 'הרומן' שבינך לבין נדב.

אני לא נמניתי עם באי קהילת 'היוצרת', אבל נכחתי והשתתפתי במדורים אחרים.

היו משתתפים מאד פוריים ואיכותיים שכולם פרשו (חלקם ז"ל).

אני מסכים עימך שה  over doing - אשם.

לנו נותרו הנוסטלגיה והגעגוע.

ובבנין ציון ננוחם.

אביה היקרה! 

כתבתי בלוג, אך הסרתי אותי -  כדי שאפשר יהיה להעלות את השיר כפי שאני יודעת לעשות זאת, אך משום מה אי אפשר  https://youtu.be/Go9aks4aujM 

אני כותבת לך את המילים שהוספתי בבלוג על הזכרונות או במילים אחרות  - נוסטלגיה לשמה. 

הלב הפועם של מוטקה ממשיך למרות הכל, נשארו חברים מעטים מאז ונוספו חברים חדשים כולם כותבים ומגיבים וזאת התקשורת הוירטואלית במיטבה. 

 

https://m.youtube.com/watch?v=Go9aks4aujM



...שעת-רצון

ולרגע ניפתח-חלון...

אולם לא לעולם-חוסן...

לצערי תקלות הינן חזון-ניפרץ

כתבת: "ואהבתי להרגיז אותך. הו כמה אהבתי להרגיז ולעצבן אותך (אה וגם את איציק ב.).כי הייתי ילדה רעה רעה, ורצית להדביק לי פלסתר על הפה"...



כן, עפי... אהבת לעצבן אותי כהוגן, עד שנפל לי האסימון, להבין מדוע אהבת כל כך... זוכר את הפעם האחרונה שהרגזת אותי, כשכתבת משהו בגנותו של העורב, שנוח שלח את העורב מן התיבה, "לראות אם כלו המים", והתאכזב ממנו. ואת הפכת את העורב ל'מוקצה', (וכרגיל) יצאתי גם הפעם להגנתו של העורב, כביכול תגובתי לא מופנת אליך. כתבתי, "העורב, ציפור חכמה, ויפה, כהוכחה דקלמתי את מילות השיר:

"דודי צח ואדום  דגול מרבבה.

ראשו כתם פז  קווצותיו תלתלים

'שחורות ... שחורות כעורב".

להדגיש את יופיו של העורב. ואת ענית משהו כמו: "נדב, די אני לא יכולה יותר" (חיוך),

זה הרגע שהאסימון נפל, לאמור: "הילד דני אוהב את הילדה רינה, לכן כל הזמן הוא מושך לה בצמה", כמצב הפוך בינינו (שוב חיוך). כשהבנתי הרגשתי משהו נמס בתוכי. 'כל הרוח יצאה לי מהמפרשים'... התבהרו השמים. זה היה הרגע שהתפייסנו, חח...

כן עפי... היו זמנים, אז במשלט... רגע, רגע, נדב, בבקשה, אל תסחף. (חיוך - וואלא, כמה חיוכים, סוחטת ממני)...

לסיכום עפי יפתי, 'מוטקה' מקום נחמד לשכון בו, כל עוד נהיה בריאים ונבונים, אינשאלה. 

(חיבוק חם אביוש...פרח).



 

לרגע חשבתי שחזרנו למוטקה של אז.

אתר הבלוגים היה הכוכב  והמישתתפים ? אפשר היה למנות אותם על אצבעות הידיים

הכל השתנה  וגם אנחנו השתננו

הפכנו  צינים ומבקרים

והמקום המתאים להחלפת דירה היה הפרלמנט

אולם היה חסר שם הקשר האישי

מי שלא ידע לקלל ולהטיף  חטף ריקושטים

מוטקה גדל והתרחב והאינטימיות נעלמה.

נעלמו גם יוצרים  שחלקם חלכו לעולמם.

לי יש זיכרונות טובים מהאתר.