בלובי של בית האבות

                                             בלובי של בית האבות
                                                 נכתב על ידי מיכה הדר



יעקוב:: סוניה, באיזה שעה הוא אמר שיבוא? אני רעב!!
סוניה: אמר 1815- 1830 השמלה שלי לא ארוכה מדי?
יעקוב:: מה ארוכה מדי? את לובשת את אותה שמלה 20 שנה עכשיו ארוכה מדי!!
סוניה:די, ברצינות... אני לא יודעת.... ניראת לי פתאום ארוכה מדי. מה השעה?
יעקוב:: ולי זה ניראה.... בסדר גמור       1825 יותר נכון 1823 יש עוד זמן...
סוניה: כן עוד כמה דקות יגיע ... רואים שאני מתרגשת?
יעקוב:: איך את רוצה שיראו ?  אין אף אחד בלובי...חוץ ממני.... אז אין מי שיראה
סוניה:טוב בסדר... בסדר... אתה עושה צחוק מכל דבר... זה לא עושה לך כלום שאתה הולך לאכל ארוחת ערב אצל הבן שלך!!
יעקוב:: (לוקח עיתון מדוכן העיתונים) לא יודע, לי טוב איפה שאני.... בבית אבות שלי עם אנשים שאני מכיר... עם משחק הקלפים שלי אחרי הארוחה והריקודים הסלונים....מה קרה שהוא נזכר פתאום?
סוניה: אז ערב אחד לא תרקוד עם גניה !! אתה יודע...  זה לא היה קל בשבילו... הוא לא יכול היה...
יעקוב:: תמיד מגנה עליו... נשוי 23 שנים ... אני לא יודע איך נראה הבית שלו... לא זוכר איך ניראת אורנה... מתי ראיתי אותה... 3 שנים....
סוניה: אורנה אישתו? מה עלה לך בראש אורנה אישתו עכשיו? מה השעה?
יעקוב: תגידי אין לך שעון? תסתכלי בשעון שלך!!  1840 יותר נכון 1841למה את חושבת שלא הזמין אותנו?
סוניה:לא יודעת ... אוף איזה מעצבן אתה! למה אתה תמיד אומר את השעה פעמיים ... קודם את השעה הקרובה ואחר את השעה במדויק... זה ממש מרגיז...
יעקוב:: כאילו שאת לא יודעת למה!! זוכרת את הפגישה השלישית שלנו כשקבענו לראות סרט ב... אוריון?
סוניה: זוכרת... זוכרת. שאלת באיזה שעה ניפגש לסרט...
יעקוב::ומה אמרתי לך?
סוניה: אמרת שהסרט מתחיל ב2100 ושניפגש ב2030 שנספיק לקנות כרטיסים ואתה התעקשת על 2020 כדי ש...
יעקוב: (צוחק) נו ... כדי שמה?
סוניה: עזוב לא חשוב עכשיו... מה נזכרת בזה עכשיו... תזכור את זה כשאתה רוקד עם גניה....אני לא מבינה למה לא הגיע עדיין... תדליק את הטלווזיה... אולי קרה משהו?
יעקוב: (ניגש ומדליק את הטלוויזיה)  לא קרה כלום... הוא תמיד מאחר... ואת תמיד דואגת...
סוניה: לא דואגת...לא חשוב ....יואב תמיד מדייק.
יעקוב:: תאמיני לי ... לא חשוב מה יעשה תמיד תגני עליו... איזה אמא... איזה אמא
סוניה:מה יש ? לא מוצאת חן בעיניך אמא של יואב...תחליף אותה
יעקוב: אוי סוניה סוניה... כבר 1850 יותר נכון 1848 האמת שנמאס לי לחכות קורא שוב בעיתון
סוניה: אולי תצלצל אליו במקום לקרוא עיתון עכשיו!!
יעקוב:עוד מעט יגיע... בואי שבי תראי טלווזיה
סוניה: עזוב אותי טוב!!
יעקוב: שמעתי שלשלומילה יש נינה חדשה?
סוניה: שלומילה? מה איכפת לי משלומילה עכשיו.... שתוק שתוק תן לשמוע...
(נשמעת ידיעה בטלווזיה-  תאונת דרכים בכביש החוף ... כתבתנו בדרך לתאונה... ידוע על 3 פצועים קל....)
יעקוב: כביש החוף ...לא חדש .. תמיד יש שם תאונות...
סוניה: צלצל ליואב... עכשיו! נו, נו.... גש לדלפק הקבלה... לך כבר נו...
יעקוב:: טוב אני אגש בסדר... בסדר (מסתכל בשעון)  אני אחזור ב1900....ו7 דקות
סוניה: תחזור אחרי שתדבר עם יואב ותשמע שהכול בסדר (לעצמה )איזה מעצבן !! לך לך
יעקוב:טוב... טוב ...אני הולך...הולך
י(עקוב הולך לקבלה של בית האבות ... חוזר אחרי כמה דקות)
סוניה: נו מה אמר?
יעקוב: לא אמר
סוניה: מה לא אמר?
יעקוב: לא אמר כי הוא לא ענה לי...אין תשובה...גם לא בנייד שלו.... אולי הוא בדרך... נוהג... לא יכול לענות...לא שמעת בפרסומת? כשנוהגים...לא מדברים
סוניה: לא עושים ססמס.....אתה שומע מה שבא לך!! מה בדרך? אמר 1830 עכשיו 1910 לא יכול להיות... אני לא יכולה ככה ... לא יכולה....אולי... התאונה...
יעקוב:איזה תאונה? אה בכביש החוף? לא ....מה פתאום?
(נשמעת הודעה מהקבלה של בית האבות)
משי ברינבאום... משפחת בירנבאום... טלפון בקבלה... טלפון בקבלה
סוניה: בטח מהבית חולים... הוא בטח נתן להם את הטלפון שלנו.. שנבוא לבית חולים .. יואב שלי..
יעקוב: בואי לקבלה... איזה בית חולים בראש שלך.. אוי.... איזה אישה דאגנית...
(ניגשים לקבלה של בית האבות ... בדרך)
סוניה:תיקח מהם פרטים מדויקים... באיזה בית חולים , באיזה מחלקה, איזה חדר...
(יעקוב עושה תנועה של ביטול, ניגש לטלפון, סוניה מתרחקת לא רוצה לשמוע את הבשורה הרעה)
יעקוב:: כן , שלום ברינבאום מדבר... לא תוכל להגיע... ההורים של אורנה... טוב בסדר תבלו בנעימים.
סוניה: נו, איזה בית חולים? מה אמרו?
יעקוב: לא אמרו כלום...
סוניה: מה כלום.. לא יודעים מה המצב שלו?
יעקוב:זה ההורים של אישתו אורנה
סוניה:להם היתה תאונה!!   ברוך השם!!
יעקוב:אם היו נותנים לך היית שוחטת אותם אה?
סוניה: כן מה יש ... אתה יודע  טוב מאד שאף פעם לא אהבתי אותם... אתה רואה אני לא צריכה לעשות כלום ... זה... מלמעלה.... כבר דואג
יעקוב: מי זה למעלה? מה את מקשקשת?
סוניה: הוא... היושב במרומים.... דאג להם כבר... יש אלוהים בשמיים.. כל אחד מקבל מה שמגיע לו
יעקוב: איזה אישה!! איזה אישה!!  הוא לא יבוא לקחת אותנו!
סוניה: טוב אני מבינה... אם להורים שלה הייתה תאונה אז הוא חייב להיות איתם ... עם אישתו... מסכן נהרס לו החג...אתה שקט כזה ... יש משהו שאתה לא אומר לי? יואב היה איתם ברכב !! בתאונה.!! יעקוב אני מזהירה אותך...
יעקב: את לא נותנת לי לדבר... להגיד מילה..
סוניה: אני מזהירה אותך... אני רוצה לדעת הכול... הכול...... אז אנחנו ניסע לבית החולים...
יעקב: בית חולים? איזה בית חולים?
סוניה:  לא יודעת? זה שאמרו לך. לא נשאיר את הבן שלנו לבד!! הוא הבן שלנו ... הוא בצרה... הוא צריך אותנו... את אמא שלו...לך לך תזמין מונית דרך הקבלה....
יעקוב: איזה אישה!! מי אמר תאונה? פעם אחת אחרי 58 שנה של נישואין תתני לי להגיד משהו עד הסוף....
סוניה:  טוב בסדר!  דבר....אז מה קרה? הוא חולה? הוא לא מרגיש טוב...
יעקוב: הו אלוהים!! מתי הסיוט הזה ייגמר!!
סוניה: סיוט או לא סיוט ... זה הבן שלנו ... גם אם זה סיוט צריך להכיר במצב...וכשהוא בצרה וזה סיוט... זה גם הסיוט שלנו!!  אנחנו נהיה לצידו... זה ברור...
סוניה: ריבון העולמים... לא תאונה... לא תאונה...לא מחלה... לא כלום... תירגעי... תני להגיד משהו... סך הכל ההורים של אורנה  הפתיעו אותם בבית ובאו להתארח לחג ....בלי להודיע!
סוניה: יעקוב!! אל תשחק אתי משחקים!!  בלי בובה מייסס!! את האמת, רק את האמת אני רוצה... בלי סיפורים... אני מוכנה לקבל את האמת...  כל סוג של אמת....גם הקשה ביותר...
יעקוב: איזה אמת. מה את רוצה ממני? איזה סיוט!!  איזה סיוט!!
סוניה: גם אם זה סיוט ... אנחנו נתגבר!! זה לא פעם ראשונה שלנו....
יעקוב: סוניה ... ההורים של אורנה הפתיעו אותם ובאו להתארח לחג... זה הכל ... ריבון העולמים!!
סוניה: אז לא תאונה!! מה אמרת תאונה?..... מה? ככה הפתיעו ... בלי להודיע ... חוצפה... לא להאמין!
יעקוב חוצפה... הבן שלך זה חוצפה...:טוב...מה יגיד למרוקאית שלו... הם באו בהפתעה... אנחנו מתנצלים לא התכוננו שתבואו ...הזמנו את ההורים של יואב לחג, תחזרו הביתה?המרוקאית תאכל אותו בלי מלח!! תשרוף אותו על המנגל!!  עזבי סוניה... את רואה כמה טוב שאנחנו בבית אבות... אנחנו לא לבד.....
סוניה: אני ... אני... לא יכולה להיות עם הבן שלי... בבית שלו... בערב החג ... בגלל המרוקאית הזו וההורים  שלה ... אנשים בלי טיפת נימוס והתחשבות!!
יעקוב:טוב זה הבן שלך!! זה מה שהוא בחר!!
סוניה:אל תרגיז אותי עכשיו...  זה גם הבן שלך... הרסו לי את החג ההורים המרוקאים שלה!!חבל שהציעו בכלל!!  אני עולה לחדר.... הלך לי כל התיאבון ... אתה בא?
יעקוב: לאן בא? אני רעב, אני הולך לאכל... אני אחזר ב 2130 כשנגמור את הריקודים... יותר נכון ב2133
(סוניה מקנחת את אפה ועוזבת את הלובי, יעקוב עוזב את הלובי בכיוון חדר האוכל.)