מה המשותף בין שני הדיקטטורים היטלר וסטאלין

בשתי המדינות קיים היה פולחן האישיות, ההערצה השיטתית היתה מרכיב חשוב בשתי הדיקטטורות.


שניהם באו ממקומות נמוכים, לכן בתחילת דרכם לא היה להם בטחון עצמי כמו בהמשך דרכם. שניהם באו אל פולחן האישיות מכיוונים שונים, היטלר טען היצורים הנעלים נבדלים מטע ברייתם מן ההמונים, הוא האמיןןן שהוא התגלמותו של דיקטטור גאון, השם האהוב עליו היה הפיהרר, הוא ראה במלוכה העוברת בירושה משגה ביולוגי.

סטאלין לעומת זאת יצא מתנועה מהפכנית שהתחייבה לחסל את שלטון הצאר, וליצור דיקטטורה של מפלגת המונים. כאשר שאל אותו אמיל לודוויג ביוגרף גרמני, איך הוא מצדיק את מעמדו הרם במדרג הקומוניסטי? ענה הוא המרקסיזם לא שלל מעולם את תפקיד הגיבורים, מישהו חייב למלא תפקיד זה.

לשני המנהיגים היו כישורים פוליטיים ואישיים, אך מפה ועד לפולחן האישיות האגדתי רחוקה הדרך.

הם מעולם לא היו פשוט מה שהם נראו בציבור. מזכירתו של היטלר אמרה היטלר בילה שעות בחזרות על נאומים שנן וחזור, הוא מעולם לא היו ספונטני חלק גדול מהתנהגותו בפומבי היה מחושב מראש.  

התנהגותו המנופחת בצרחותיו ההיסטריות בפני אלפי צופים על בימת הנאומים,היתה האלהת דמותו,  והציבור היה דרוך ומעריץ לקראת הגואל, חלק מהמאזינים התנועעו קדימה ואחורה, כאשר עיניהם דומעות מהתרגשות. אך ראו זה פלא, כאשר ירד מן הבמה, נעשה פתאום קטן אפור ולא מרשים.

מאידך דמותו של סטאלין, היתה שונה, הופיע לעיתים רחוקות בפומבי, האווירה היתה פחות מרעישה, הוא פיתח סגנון של הדוד הטוב, עם השפם והמקטרת דיבורו היה איטי ושקול.

חייהם האישיים של השניים הוסתרו מעיני הציבור, היטלר בחר להישאר רווק,לסטאלין היתה משפחה, אך הוא ייצר חיץ ברור.כיצד תיאר מקס פון גרובר, מומחה להשבחת הגזע את היטלר, חזות וראש של גזע רע, בן כלאיים, מצח נמוך משופע, חוטם לא יפה, עצמות לחיים רחבות, עיניים קטנות ושיער שחור, זה היה רחוק מהדמות האידיאלית של הגזע הארי, תמיר וחסון, בעל כתפיים רחבות, עיניים תכולות,ושיעא בלונדי.

ההקשרים האישיים בהם הם עלו לשלטון, היו שונים, היטלר כגואל האומה הגרמנית, סטאלין כשומר המורשת המהפכנית של לנין.
מה המשותף בין שניהם? שהם כמובן אף פעם אינם טועים, שניהם אכזריים, משוחררים ממעצורים מוסריים.

לאחר המלחמה אמר שפאר על אישיותו של היטלר, הם היו שבויים בקסמו, נאמנים לו בעיניים עצומות, נטולי כל כח רצון עצמי. אנשים פנו אליו ביראת קודש. היה בו גם כח מיני, נו באמת..... נשים כתבו לו וביקשו שיהיה אבי ילדן, אחרות כתבו שהוא הפיח בהן אהבה ותקווה, הוא האליל שלי, אל תתפלאו, היו כאלו שאכלו חצץ מלוא החופן, כי רגליו של הפיהרר דרכו עליו.
איך אפשר לכתוב על דיקטטורה מבלי לציין את הצנזורה.

כל המנגנון בגרמניה וברוסיה עבר צנזורה דורסנית, האמנות לטובת הרעיוו.

על אף שסטאלין קרא את כל הספרים, צפה בכל הסרטים וראה תמונות שצויירו בתקופתו, לא היה האמן השליט כפי שהיטלר התיימר להיות, מה הפך את היטלר לבר סמכא, כן הוא צייר כמה תמונות פשוטות בצבעי מים, וקיים את עצמו בדוחק.
בשנות ה-30 אף אחת משתי הדיקטטורות לא היה מוכן להשלים עם האוונגרד, שניהם רחשו חשד כלפי עצמאות אומנותית. האימפרסיוניזם נדחה בזילזול.

מתוך 16.000 רישומים תמונות ופסלים, בחר גבלס רק 650 יצירות, בשנת 1934 נחקק החק התואם המאוחר, חק זה נתן סמכות להכתיב את התכן, בשתי המדינות היתה המטלה תרבות המתואמת מבחינה פוליטית.השליטה בתרבות נעשתה בדרכים רבות, החל בצנזורה ממשלתית, וכלה בשתיקה שגזרו על עצמם האמנים.הפסילה היתה רבה מאמנות גבוהה ועד לבידור עממי.

הצנזורה הסובייטית החלה בשנת 1920 וב-1939 עבדו ברחבי ברית המועצות 60.000 איש, גם בתיקון היצירה וגם בפסילתה. בגרמניה הצנזורה לא ניסתה לתקן, היו שתי החלטות מקובל ואיננו מקובל. גבלס הכין רשימה שחורה של ספרים שנועדו לשריפה, ואלה שלא יישרו קו, נאסרו עונו ואף נרצחו.בשנת 1933 חיסל הגל הראשון של טיהורים את רב האינטלגנציה היהודית, 

גוטפריד בן היה רופא בתקופת המלחמה, (כתב גם בסתר), התקפות חריפות על המפלגה ועל הברבריות התרבותית שלה, ועל היותה חברה פושעת, כתביו לא ראו אור עד 1949.

אל מוזיקת הג'אז התייחסו שתי המדינות הרוסים טענו שזו חבלה תרבותית משהו מנוון , בגרמניה נחשב הג'אז כמוזיקה של כושונים גזעית ומנוונת, זרה לטעם הגרמני, בשנת 1933 נאסרה מוזיקה זו ברשתות הרדיו ובמקומות אחרים.

בגרמניה וברוסיה ייחסו חשיבות מיוחדת לרדיו, עזר לבדר אך גם לחנך.

גם הקולנוע בשנות ה-30 סרטים סוביטיים נועדו לבדר וגם לחנך, סרטים שהונפקו לפני שנת 1935 נאסרו להקרנה, סרטים זרים נעלמו.

בגרמניה הקולנוע נועד לשעשע, לבדר ולחנך, גבלס האמין שלקולנוע יש תפקיד פוליטי וזה אמצעי אידיאלי להשפעה על ההמונים, היו גם סרטים שהוזמנו, להעביר מסר אידיאולוגי כבד, סרטים זרים צנחו במהירות.

בשתי הדיקטטורות פיקחו באופן מוחלט על היצירה התרבותית הגבוהה והנמוכה, המקצועית והחובבנית, כדי להרחיק כל השפעה שהוגדרה כחתרנית.